אבייב נ' מויאל

פסק דין

רקע וטענות

 בפני בקשה ליתן צווים למניעת הטרדה מאיימת.

צווים אלו כוללים איסור על המשיבה להטריד, לאיים, לבלוש, לארוב או לפגוע בפרטיותה של המבקשת ולהורות על איסור ליצור עימה כל קשר בע"פ, בכתב, או בכל אמצעי אחר.

בבקשתה ציינה המבקשת כי המשיבה איימה עליה בצורה מפורשת ובפני עדים. עוד טענה המבקשת כי ביום 16.06.11 שלחה המשיבה אדם זר אשר יאיים עליה.

המבקשת טוענת כי האיומים כלפיה היו חד-משמעיים וכללו אמירות כגון "אני אקרע אותך במכות" ו"את תראי מה אני יעשה לך אני לא מפחד מהמשטרה ולא מבעלך".

המבקשת הגישה תלונה במשטרה ובנוסף טענה כי המשיבה אינה צפויה, התנהגותה שלוחת רסן ופרועה ועל כן המבקשת חוששת לשלומה ולשלום ילדה הקטן ששוהה מידי יום עם ביתה הקטנה של המשיבה בגן הילדים ועל כן ביקשה המבקשת צו למניעת הטרדה במעמד צד אחד.

ביום 12.07.11 נתתי צו הגנה במעמד צד אחד. הצו שניתן עמד בתוקפו עד לשמיעת הבקשה בנוכחות הצדדים בדיון שנקבע ליום 18.07.11.

המשיבה הגישה תגובתה לבקשה בו גוללה את גירסתה. לטענתה הסכסוך החל לאחר שמונתה המשיבה לשמש בוועד גן במעון ויצו בו רשומה ביתה התינוקת וכן ילדה של המבקשת. באסיפת ההורים בה נבחרה המשיבה לוועד, הוחלט על תשלום ההורים לוועד הגן.

המשיבה ושותפתה לוועד נטלו את רשימת הטלפונים של הורי הגן והחלו לפעול ע"מ לגבות את הכספים. לדברי המשיבה את רוב הטלפונים ביצעה שותפתה. השותפה התקשרה גם אל המבקשת ונתקלה בסירוב נחרץ לשלם שלווה בקללות. או אז ניסתה המשיבה לגשר בין השותפה לבין המבקשת ולדבריה אף קיימה שיחה מאוד נעימה עם המבקשת בה הסכימה המבקשת לשלם. לטענת המשיבה בראותה כי בחלוף כחודש ימים התשלום עדיין לא הועבר שוחחה המשיבה עם מנהלת הגן אשר המליצה לה לשוחח עם בעלה של המבקשת. המשיבה טוענת כי שוחחה עם הבעל אך הוא אמר לה שאשתו היא שמסדרת את העניינים הללו. המשיבה טוענת כי היא ושותפתה הגיעו להסכמה כי לא ימשיכו לגבות הכספים בהנחה שמה שלא שולם כבר לא ישולם.

ביום 18.02.11 חגגו במעון את יום המשפחה יחד עם מפעיל חיצוני ובסיום האירוע ביקשה המשיבה את תשומת לב ההורים ופנתה בבקשה כי הורים שלא שילמו מתבקשים להעביר את התשלום להמשך פעילות הוועד. המשיבה טוענת כי בטרם סיימה לדבר המבקשת אחזה בחולצתה של המשיבה והחלה לקלל ולגדף והכל בפני ההורים והילדים. המשיבה טוענת כי החליטה לא להתעמת עם המבקשת ויצאה מהגן בסערת רגשות. אלא שמאז ועד היום טוענת המשיבה כי המבקשת ממשיכה להטיח בה קללות בכל פעם שנתקלו זו בזו במסדרונות הגן ואף "החלה להכניס את ביתי התינוקת לקללותיה". עוד טוענת המשיבה כי לפני כחודש נשלחו אליה שני גברים והקישו על דלת ביתה וטענו שהם שכנים שבאו לדבר בעניין המבקשת, המשיבה לא פתחה את הדלת וביקשה מהם שיעזבו את המקום. המשיבה טוענת כי מעולם לא פגעה במבקשת ומעולם לא איימה עליה ובכל פעם שהיא נתקלת במבקשת היא כלל אינה פונה אליה.

דיון והכרעה

צו למניעת הטרדה מאיימת, יש ליתן במשורה, שכן, מדובר בהליך מיוחד וייחודי, גם מבחינה פרוצדוראלית וגם מבחינת הסעדים שניתן לקבל במסגרתו .

החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"א-2001 (להלן:"החוק" או "החוק למניעת הטרדה") מגדיר בסעיף 2 שבו, מהי הטרדה מאיימת וזו לשונו:

"(א)הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.

(ב)       מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר באחד מאלה:

(1)       בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת.

(2)  בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;

(3)     ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;

(4)  פגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו.