אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובעים בתיק דנן הנם עובדים סוציאליים העובדים בנתבעת בתחום הייעוץ לקשיש.

התובעים דורשים בתובענה דנן, לתקן ולעדכן את מתח הדרגות שלהם, לקצר פז"מ בדרגת שהיה, תשלום כוננויות, דרגות אישיות, פיצויי הלנת שכר וכן לגבי התובעת מס' 19, זכאות נוספת לדרגת פרישה.

2.העובדות הרלוונטיות בתיק זה:

א.הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, הנו תאגיד סטטוטורי הפועל בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995, (להלן: "החוק").

ב.הנתבע הנו גוף מתוקצב כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 והנו כפוף להוראות הממונה על השכר.

ג.התובעים עובדים כמנהלי תחום/סגן מנהל תחום יעוץ לקשיש בסניפי הביטוח הלאומי ברחבי הארץ.

ד.התובעים הנם עובדים סוציאליים בהכשרתם ובמקצועם.

ה.התובעים משתייכים לארגון העובדים הסוציאליים והם מדורגים לפי דירוג העובדים הסוציאליים.

3.ראיות ועדים

הגישו תצהיר והעידו – התובעות דוד שלומית, רחל גרינברג ורפאלה גניגר. מטעם הנתבע מר עוזיאל ברנע, מנהל משאבי אנוש.

4.תנאי העסקת התובעים אל מול תנאי העסקתם של עובדים אחרים במל"ל

טענתם המרכזית של התובעים הנה, כי במסגרת עבודתם הם מבצעים עבודה סוציאלית מובהקת – פרטנית, קבוצתית וקהילתית, עבודה הנמצאת בליבת פעילותו של מנהל הגמלאות. לטענתם, פעילותם שווה לפעילות המנהלים וסגני המנהלים באגף השיקום המשתייכים אף הם למנהל הגמלאות של המל"ל ומדורגים אף הם בסולם הדירוג של העו"ס.

התובעים טענו, כי בניגוד למנהלי תחום מקבילים דוגמת מנהלי תחום השיקום (בדרוג העובדים הסוציאליים), הרי שהגדרת תפקידם הנה – מנהלי תחום, בעוד שמנהלי תחום אחרים, כדוגמת מנהלי תחום השיקום, מוגדרים כמנהלי תחום בכירים.

כן טענו התובעים, כי מתח הדרגות של מנהל תחום שיקום עומד על דרגות ב' – א(1) לדרוג העו"ס ואילו הם נמצאים במתח דרגות ד' – ב'.

טענתו המרכזית של הנתבע הנה, כי התובעים מועסקים במחלקת הייעוץ לקשיש בסניפי המוסד לביטוח הלאומי. תחום הייעוץ לקשיש שייך למינהל הגמלאות ואולם תחום הייעוץ לקשיש שונה במהותו מתחום השיקום. מדובר בשוני מהותי ורלוונטי אשר בגינו, התובעים אינם מועסקים באותם תנאים כפי עובדי השיקום.

התובעים מועסקים על פי מדרג התפקידים ומתח הדרגות הצמוד ללוח התפקיד כפי שאושר ונקבע על ידי נציבות שירות המדינה.

5.ההלכה

על מנת להוכיח טענת הפליה על התובעים לעמוד בתנאי בסיסי והוא – קיומו של יחס שונה, או הבחנה בינם לבין עובדים אחרים השווים להם/בעלי מאפיינים דומים להם.

על התובעים למעשה להוכיח, קבוצת שוויון עליה הם נמנים אשר בתוכה מתקיים יחסה שונה בין חברי הקבוצה.