אביטבול נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ביום 21.11.11 הגיש התובע תביעה לנתבע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שארעה בעת פיצוץ ברכבו ביום 9.10.11. לטענתו, יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה מאחר שלטענתו התאונה התרחשה במהלך נסיעה לפגישת עבודה.

2.הנתבע דחה את תביעת התובע בנימוק שמעיון בפרטי התביעה ובחקירות שנערכו עולה, כי הפיצוץ במכונית בדרך לעבודה, אירע על רקע אישי ולא עקב סיכוני דרך או על רקע עבודת התובע כעובד בחברת מאיה טורס.

לטענת הנתבע, לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 ו-80 לחוק הביטוח לאומי, התשנ"ה-1995. לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודת התובע.

הנתבע טוען כי הנסיבות שהובילו לפיצוץ ברכבו של התובע אירעו על רקע פלילי או אישי בלא קשר או זיקה לעבודתו של התובע או בלא תרומה של העבודה לפגיעה. הנתבע טוען גם כי הפיצוץ ברכבו של התובע לא נגרם אף עקב סיכוני הדרך אלא מסיכון התלוי באופן אישי בתובע ומשכך החלטת פקיד התביעות התקבלה כדין.

3.ב"כ הנתבע ביקשה להמתין עד לקבלת תשובה מהמשטרה אודות התקדמות החקירה. ביום 1.9.13 המשטרה הודיעה כי אינה יכולה להצביע על מבצע העבירה או על נסיבות בהם אירע המקרה, לאור זאת קבענו שב"כ הצדדים יגישו סיכומים בתיק.

4.העידו בפנינו, התובע, ומר גיל שרעבי, חוקר מטעם הנתבע.

5.בתצהירו הצהיר התובע כי עבד כשכיר, מנהל הסעות של חברת מאיה טורס ב"אינטל" קרית גת. במסגרת עבודתו כמנהל הסעות, ביצע את עבודתו במשרדי "אינטל" והיה כפוף בעבודתו למר שמוליק טורה, סדרן ראשי של מערך ההסעות מטעם מאיה טורס. לטענתו ביום 09.10.11, נקבעה פגישת עבודה בין השניים, בדרכו לפגישה נסע ברכב שניתן לו על ידי חברת ההסעות, ארע פיצוץ ברכב.

6.בהודעת התובע לחוקר הנתבע מיום 25.1.12 ציין התובע כי עבד במערך הסעות שניתן לחברת אינטל באמצעות מוניות וכן אמר שבאותה העת עבד כשכיר בחברת ההסעות ובאופן עצמאי כיועץ הסעות. בהודעה מסר שלא היו שעות עבודה מוגדרות, והוא התנייד באמצעות רכב ההסעות.

7.בחקירתו הנגדית אישר התובע כי עבד כמנהל הסעות במאיה טורס ונתן ייעוץ והדרכות לבטיחות לנהגים לקראת החורף. התובע טען כי מתכונת עבודתו היתה: בבוקר נוסע לאינטל, בודק שכל ההסעות הגיעו, בודק אם יש תקלות ולאחר שסיים יוצא לקריית גת לתחנת מוניות כעבודה נוספת. הוא העיד שאינו מופיע בסידור עבודה של אותה תחנה ואינו מדפיס כרטיס נוכחות.

כמו כן העיד כי הפגישה נקבעה עם מר טורה לשעה 10:00 או 11:00 בבוקר. (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 8.1.13), כשנשאל התובע איך זה מתיישב עם העובדה שהפיצוץ ברכב היה ב-12 בצהריים כפי שרשם בטופס התביעה, הסביר שאת הטופס כתב כאשר היה בבית החולים והפיצוץ לא אירע בשעה 12:00.

8.האם יש להכיר באירוע מיום 09.10.11 כאירוע תאונתי כמשמעותו בסעיף 79 ו-80(1) לחוק הביטוח לאומי, התשנ"ה-1995.

9.תאונת עבודה" נקבעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) כתאונה שאירעה "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

בסעיף 80 לחוק יצר המחוקק "חזקת תאונת עבודה" המגנה על המבוטח בהתרחש מגוון אירועים הקשורים בשהייתו של העובד בעבודה. על פי לשון הוראת סעיף 80(1) לחוק, רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

"(1)אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

המחוקק בחר להרחיב את הביטוח בענף נפגעי עבודה ולהחילו על המבוטח גם כאשר הוא בדרכו לעבודה, זאת באמצעות החזקה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק.

הוראות סעיף 81 (א) לחוק קובעות כי תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות 80 (1) אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו.

10.האם בעת שנסע התובע ברכב ההסעות בנסיעה שבה ארע הפיצוץ, הוא היה בדרכו לעבודה או אם לא?

לטענת התובע- התובע יצא מביתו לפגישת עבודה עם מר שמוליק טורה, סדרן ראשי. מר טורה התקשר אליו בשעה 7:00 והקדים את הפגישה ל-10:00 בבוקר, התובע הוריד את בנו בקניון.

לטענת ב"כ הנתבע- התובע לא היה בדרכו לפגישת עבודה, כי הפגיעה ברכבו ארעה בסביבות השעה 12:00 והפגישה הייתה אמורה להתקיים בשעה 10:00.