אביחי פרי נ' אלבקס וידאו בע"מ

פסק דין

האם התובע פוטר מעבודתו בנתבעת? זוהי השאלה המרכזית בה עלינו להכריע בתיק זה.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

התובע, יליד 1961, החל את עבודתו בנתבעת עם שחרורו משירותו הצבאי בשנת 1984, והועסק בה עד לשנת 2009, בתפקידים שונים.

הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בשיווק, יבוא, יצוא ומתן שירותים בתחומים של מערכות טלוויזיה במעגל סגור ואינטרקום טלוויזיה, ובזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה העסיקה כ- 20 עובדים בתפקידים שונים.

הנתבעת קשורה לחברת Elbex Japan ltd (להלן : "אלבקס יפן"), אשר לה סניפים רבים ברחבי העולם ומנוהלת על ידי מר יוחאי אמידי ורעייתו, הגב' יפעת אמידי (להלן " יוחאי" ו"יפעת" בהתאמה), המשמשים בה כמנכ"לים במשותף. יפעת הינה בתו של נשיא החברה ובעליה, מר דוד אלברבאום, המנהל את חברת אלבקס יפן (להלן: "מר אלברבאום").

בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לנסיבות שהובילו לסיום יחסי העבודה. לטענת התובע, במהלך שנת 2008 ולאחר שהתנהלות הנתבעת ובעליה כלפיו פגעו באופן ממשי במעמדו, בזכויותיו, בתנאי עבודתו ובשכרו, נערכו בין הצדדים מספר פגישות בכדי לסכם את הפסקת יחסי העבודה ביניהם. במסגרת זו והובטח לתובע כי כל פתרון שיימצא יכלול תשלום מלא של זכויותיו לרבות פיצויי פיטורים. בסופו של יום, פוטר התובע בשיחת טלפון, מבלי ששלומו לו זכויותיו.

הנתבעת טענה מנגד, כי בשלהי שנת 2007 התובע הודיע למר אלברבאום וליוחאי כי החליט להתפטר מעבודתו בנתבעת, על רקע סירובו לעסוק בתחום האינטרקום- טלוויזיה. כפועל יוצא מהאמור, סוכם בין הצדדים כי יחסי העבודה, כולל הודעה מוקדמת יסתיימו ביום 1.2.08.

בפועל, המשיך התובע לעבוד בנתבעת ולטענת הנתבעת, ביום 18.11.08 הודיע פעם נוספת על התפטרותו.

אין חולק כי ביום 25.2.09 נערכה פגישה בין התובע ויוחאי, וביום 2.3.09 נערכה פגישה נוספת בה נכח גם מר אלברבאום לצורך תיאום וסיכום תנאי סיום העבודה. במסגרת פגישות אלו, הציעה הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים (כטענת התובע) או מענק עזיבה (כטענת הנתבעת) בתשלומים חודשיים, בכפוף לחתימה על כתב ויתור וסילוק. התובע סירב לחתום על מסמך זה.

בהמשך לפגישה זו, שלחה הנתבעת לתובע מכתב, הנושא תאריך 2.3.09 בו היא מודיעה על קבלת התפטרותו וכניסתה לתוקף מיום ה- 28.2.09. כן ביקשה הנתבעת כי התובע יסור למשרדי החברה לצורך עריכת גמר חשבון, והשבת ציוד החברה, לרבות רכב החברה.

לטענת התובע, מכתב זה הגיע לידיו רק ביום 12.3.09 והוא מהווה מצג שקרי ומטעה שעה שהוא לא הודיע על התפטרותו כלל ועיקר. עוד הוסיף כי ביום 9.3.09 נערכה פגישה בין התובע ליוחאי במהלכה חזר על הבטחתו לפעול לסיום יחסי העבודה והודיע לתובע על חזרה מהדרישה לחתום על כתב ויתור וסילוק כתנאי לתשלום פיצויי פיטורים, וכי הוא מבקש מהתובע להגיע לעבודה למחרת כרגיל.

חרף כך, עוד באותו היום, התקשר יוחאי לביתו של התובע והודיע לאשתו כי הוא מבקש כי התובע לא יגיע לעבודה עד להודעה חדשה. הנתבעת מצידה טענה כי בפגישה זו הודיע התובע מפורשות כי הוא העביר את הטיפול לעורך דינו ואין הוא מעוניין להגיע להסכמות כלשהן עם הנתבעת. כמו כן, שיחת הטלפון בין יוחאי לאשת התובע אינה מהווה הודעת פיטורים, באשר יחסי העבודה הסתיימו בפועל כבר ביום 28.2.09, בהתאם להודעת התובע.

התובע הוסיף וטען כי התנהלותה חסרת תום הלב של הנתבעת לא הסתיימה בכך, והיא ניתקה את מכשיר הטלפון הסלולרי שהיה ברשותו, ללא כל הודעה מוקדמת. זאת ועוד. באישון לילה חדרו נציגי הנתבעת לחצר ביתו הפרטית ולקחו את הרכב שהועמד לשימושו במסגרת תפקידו. מנגד הטעימה הנתבעת, כי התובע התעלם מדרישתה כי ישיב את רכב החברה ולפיכך, היא נאלצה לשלוח נציגים מטעמה על מנת להשיבו לחזקתה.

התובע עתר לתשלום הפרשי שכר עבודה בגין השנים 2006-2009, תשלום עמלות ממכירות בארץ ובחו"ל, פיצוי בגין הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עגמת נפש.

הנתבעת הכחישה את זכאותו לרכיבים אלו מן הטעם כי התובע התפטר ולא פוטר וכן מאחר ושולמו לו כל הסכומים להם היה זכאי. מבלי לגרוע מהאמור טענה הנתבעת, כי ככל שיפסקו לטובת התובע סכומים כלשהם יש לקזזם כנגד הלוואות שהעניקה הנתבעת לתובע.

התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן מטעם אשתו, הגב' סימה פרי ומטעם מר שמעון עומר, אשר הועסק בחברה בשנים 1986-2006 (להלן: "מר עומר") ומטעם מר אלי מיטרני, ממונה ביטחון במרכז הרפואי שיבא, אשר התקשר עם החברה כספק בין השנים 1996-2008 (להלן: "מר מיטרני").

מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של יוחאי, יפעת ומר אלברבאום.

דיון והכרעה

לשאלת סיום יחסי העבודה