אביזרים לרכב י.ש.אצל קפלן 2000 בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו מיום 11.05.10 של כב' רשם ההוצל"פ בחיפה (כב' הרשם שי גורי), לפיה, דחה כב' הרשם בקשת המערערת לביטול מימוש משכון ולביטול מינוי כונס הנכסים אשר ניתנו במעמד צד אחד.

אקדים ואציין, כי דין הערעור להידחות.

רקע עובדתי

בין המערערת לבין המשיבה התבצעה ביום 19.8.07 עסקת רכישת רכב מסוג שברולט אפלנדר מ.ר. 24-245-60 (להלן: "הרכב") בתשלומים (להלן: "החוזה").

לזכות המשיבה נרשם משכון על הרכב וזאת להבטחת החזר כל הכספים שהלוותה למערערת לשם רכישת הרכב במסגרת עסקת ליסינג לתקופה של 48 חודשים.

ביום 21.3.10, הגישה המשיבה בקשה במעמד צד אחד למימוש משכון ולמינוי כונס נכסים על הרכב מלשטענתה, המערערת חדלה לאחרונה מלשלם את התשלומים החודשיים.

ביום 28.3.10 הגישה המערערת בקשה לביטול הליכי ההוצל"פ כמפורט לעיל. בין היתר, המערערת העלתה טענת "פרעתי" וביקשה לבטל את מימוש המשכון ואת מינויו של הכונס לרכב. המערערת הוספיה וטענה, כי המשיבה פתחה את הליכי ההוצל"פ בחוסר תום לב.

ביום 15.4.10 התקיים דיון בפני כב' רשם ההוצל"פ שקבע כי הצדדים יודיעו האם הגיעו להסכמה ביניהם. הצדדים לא הגיעו להסכמה ביניהם, וביום 11.5.10 ניתנה החלטת כב' רשם ההוצל"פ שדחה את טענת "פרעתי" שהועלתה ע"י המערערת. כב' הרשם הוסיף וקבע בהחלטתו, כי היה ותצמצם המערערת את טענותיה אך רק לטענה כי פרעה את החוב נשוא תיק זה לידי הזוכה/המשיבה, אזי ידון בטענת "פרעתי".

על החלטה זו הוגש הערעור נשוא תיק זה.

טענות המערערת

המערעת טוענת לקיומה של זכות קיזוז, טענת "פרעתי" וחוסר תום לב. המערעת טוענת, כי מזה כשנה וחצי היא משלמת את תשלומי השכירות למשיבה בהמחאות ולא בהוראת קבע. לא ברור מדוע החליטה המשיבה לפתע, אחרי תקופת זמן ארוכה כ"כ, לפנות ללשכת ההוצל"פ, וללא התראה מוקדמת. המערעת טוענת, כי טעה כב' רשם ההוצל"פ שלא דחה את בקשת המשיבה שהוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי המשפט, כשלא התריעה במערערת ולא הודיעה לה על רצונה בביטול החוזה והזדרזה לבקש סעד בהוצל"פ.

המערעת טוענת עוד, כי המשיבה בחרה לפתוח בהליכי הוצל"פ רק לאחר שסכום ההלוואה פחת, דבר שנעשה בחוסר תום לב מוחלט. כאשר סכום ההלוואה היה גבוה, המשיבה כיבדה כל צורת תשלום וכל איחור בתשלום מצד המערערת. לאחר שסכום ההלוואה פחת, אזי השתלם לה לעמוד על תנאי המשכון ולנצל כל הפרה. הדבר מעיד על חוסר תום לבה של המשיבה.

טענות המשיבה

המשיבה טוענת, כי דין הערעור להידחות. בהחלטת כב' הרשם לא נפל כל פסול. כב' הרשם העמיד בפני המערעת את האפשרות לשוב ולהגיש טענת "פרעתי" המצומצמת אך ורק לטענת "פרעתי". באשר לטענת הקיזוז, מאחר ואין המדובר בחוב מבורר, אזי אין מקום לקבל את טענת המערערת גם בהקשר זה.

דיון והכרעה

כב' הרשם בהחלטתו מיום 11.5.10 קבע, ובצדק, כי: "באשר לטענת הקיזוז שמעלה ב"כ החייבת, הרי שמדובר בטענת קיזוז נטענת, אשר בירורה חורג מגדר סמכותי והזירה המתאימה לדון בה, היא בית המשפט המוסמך".

בהקשר זה, יודגש כי בדיון שהתקיים בפניי, המערערת הגבילה את טיעוניה לטענה אחת בלבד, הלא היא חוסר תום הלב. אך למעלה מן הצורך, אציין כי בקביעתו הנ"ל של כב' הרשם לא נפל דופי כלשהו. כאשר זכות הקיזוז הינה זכות נטענת, להבדיל מזכות קיזוז מוכחת, אזי אין לרשם סמכות לדון בטענה זו. במקרה דנן, המשיבה כפרה בזכות הקיזוז ועל כן, בירור הטענה אכן חורג מסמכותו של כב' הרשם. (ראו: בש"א (ת"א) 3269/02 חיים גלינצמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים מחוזי לג (1) 275 - ע"א (י-ם) 4136/97 נעימי נ' בנק אמריקאי ישראלי, דינים מחוזי כ"ו(7) 422).

באשר לטענת "פרעתי": כב' הרשם נתן למערערת אפשרות לצמצם טיעוניה לטענה כי פרעה את החוב נשוא התיק, במלואו, לידי המשיבה, והורה על המשך עיכוב מכירת הרכב למשך 14 ימים נוספים מיום החלטתו. המערערת בחרה להגיש ערעור על החלטת כב' הרשם, ונמנעה מלמקד את טיעוניה בטענת "פרעתי" כפי שהוחלט על ידי כב' הרשם. לא זו אף זו: בטיעוניה בפניי, המערערת לא הוכיחה טענתה כי פרעה את חובה במלואו ו/או אפילו בחלקו למשיבה.

כאמור לעיל, המערערת בחרה להתמקדם בטענת חוסר תום הלב.