אביבית נ' דודיסקו

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 16.4.12.

המדובר בתביעה כספית על סך של 13,938 ₪ בגין טענה לאי תשלום מלוא תמורת הזמנת מנות מזון לאירוע לרגל יום האשה שנחגג במרחצאות חמי יואב.

המבקשת אינה חולקת כי כתב התביעה נמסר לה כדין, אך טוענת כי פנתה לעו"ד להערכת עלות שכ"ט, אשר עיכב את העניין אצלו, ומשהודיעה בדבר גובה שכה"ט המבוקש על ידו פנתה בבקשה לקבלת סיוע משפטי.

לבסוף, משנדחתה בקשתה לסיוע משפטי עתרה ביום 23.5.12 בבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, לאחר שפסק הדין שניתן לא הומצא לה (אישור המסירה חזר בציון "עזב ללא מען").

בבקשה זו ניתנה החלטה בו ביום הדוחה את הבקשה שכן בתיק ניתן פסק דין.

אף החלטה זו לא הומצאה למבקש, שכן אישור המסירה חזר שוב בציון "עזב ללא מען", זאת על אף שבבקשתה מסרה המבקשת את כתובתה המעודכנת (ההחלטה נשלחה לכתובת הקיימת בתיק ולא לזו שעודכנה בידי המבקשת).

ביום 17.6.12, משנתקבל הטיפול בתובענה אצל ב"כ המבקשת, ולאור זאת פנה לב"כ המשיבה בבקשה לקבלת פרטים, נתחוור לב"כ המבקשת כי ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה.

ביום 23.7.12, ולנוכח פגרת בתי המשפט בתוך המועד, עתרה המבקשת בבקשה זו לביטול פסק הדין.

לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי הזמינה מהמשיבה 300 מנות לנשים שהוזמנו על ידה לאירוע, שילמה חלק ניכר מהתמורה, ואולם בפועל נתקבלו כ-100 מנות ואף לא היו די מלצרים. הדבר גרם לכישלון האירוע לעוגמת נפש רצינית ואף לנזק כספי, כעולה ממכתבי תלונה שצורפו.

המשיבה טוענת מנגד כי המבקשת היא אשר בחמדנותה הזמינה לאירוע כ-800 נשים אך הזמינה עבורן בפועל רק 450 מנות.

2.כידוע, בבקשות מסוג זה, מקום שאין המדובר בפגם בהמצאה, מסורה ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, הבוחן הן את הסיבה למחדל בגינו לא הוגש כתב ההגנה וחשוב מכך, את שאלת סיכויי ההגנה.

עמדת המוצא עפ"י ההלכה הנוהגת בסוגיה, גורסת כי יש להעדיף, דרך כלל, את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה.

אמנם, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, אולם הדבר נעשה תוך שימת לב לעקרון היסוד השזור בפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות בעלת אופי חוקתי, אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ולפיכך תוך מתן דגש על הצורך במתן יומו של בעל דין בבית המשפט.

יפים לענייננו דברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו." 

במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ובמקרה שלא נתגבשה ציפייה כאמור יש ואפשר להכיר אף בטעות של בעל הדין (ויש הגורסים שאף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו).

ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.

ציפייה כאמור אינה מתגבשת לשם הדוגמא כאשר עסקינן בפרק זמן קצר אשר טרם הצמיח את אינטרס ההסתמכות.

3.אמנם, חדלה המבקשת משלא הגישה הגנתה במועד, אולם, מששקלתי בהסבריה, לא שוכנעתי כי הדבר נבע מתוך זניחת ענייניה או זלזול בהליך, ובנקודה זו לא מצאתי כי יהא זה נכון וצודק לדקדק עימה תוך היצמדות חסרת פשרות לכללי הפרוצדורה.