החלטה
1. בישיבה האחרונה עוררתי סוגית הסמכות הענינית, תוך ציון שהיא נחזית כקנויה ייחודית לביה"ד האזורי לעבודה. ב"כ הנתבעת הסכים. ב"כ התובעת גרסה שהסמכות קנויה לבית משפט זה, ולפיכך אפשרתי לה להתייחס בכתב תוך 7 יום עם זכות תגובה לחברה בתוך 7 יום נוספים.
כעת הוגשה התגובה ועולה ממנה שלאחר בדיקה מסכימה ב"כ התובעת שהסמכות קנויה לביה"ד האזורי לעבודה, וכי מדובר בטעות שהסתמכה על הפסיקה בסוגיית הסמכות שקדמה לתיקון.
תגובת הנתבעת מייתרת אפוא, אך אתייחס בקצרה לסוגית הסמכות.
2. התביעה הוגשה כתביעה אזרחית בעילה לפי חוק איסור לשון הרע. התובעת היא בעלת עסק של מאפיה. הנתבעת הינה עובדת לשעבר שלה שעבדה אצלה ממאי 2007 ועד ספטמבר 2008, עת פוטרה. לטענת התובעת נבעו הפיטורין מעבירות משמעת.
3. טענת התביעה הינה שלאחר פיטורי הנתבעת התבשרה התובעת ממר לוי בנימין (שהינו סוכן עצמאי בחב' חסון את לוי המשווקת בבלעדיות באיזור חדרה את מוצרי חב' "אופרה", ומספק למאפית התובעת סחורה) כי גב' שהזדהתה כנתבעת יצרה עמו קשר טלפוני; וסיפרה לו כאילו התובעת ומנהל המאפיה שלה "עושה קומבינות" עם נהג חב' חסון את לוי. התובעת טוענת שמדובר בגרסה כוזבת וכי זו גרמה לפגיעה בשמה הטוב, ויכולה היתה אף לגרום לה נזק במידה והספק היה מחליט לנתק קשר עסקי עם התובעת ולא לספק לה את מוצרי חב' "אופרה".
התיקון הרלבנטי לענייננו הוא התיקון מתשס"ט לסעיף 24(א) לחוק ביה"ד האיזורי לעבודה, המתבטא בתוספת סעיף קטן 1ד'.
וזו לשון הסעיף:
"24(א) לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לדון - ...
(1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג אירגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"א – 1965; לענין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים".
4. תכלית התיקון הינה שתביעות בגין איסור לשון הרע שבין מעביד לעובד, שנבעו מיחסי העבודה, תידונה בביה"ד לעבודה. כך גם אם הפרסום הנטען (כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע) בוצע לאחר סיום יחסי העבודה. התיקון עולה בקנה אחד עם המגמה לרכז בביה"ד לעבודה את הסכסוכים הנובעים מיחסי עבודה.
בת.א 8370/02/10 (מחוזי מרכז) קלמן חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ נקבע ביחס לתיקון זה כי בהתקיים שלושה יסודות במצטבר, קנויה הסמכות הייחודית לביה"ד האזורי לעבודה:
מבחן זהות הצדדים - נדרש שמדובר יהא בעובד ומעביד. נדחתה הטענה שסמכות ביה"ד קנויה רק משעה שמדובר ביחסי עבודה נמשכים, ולא משעה שאלו הסתיימו בטרם הפרסום.
מבחן העילה – נדרש שהתביעה תתבסס על עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע. תנאי זה אף הוא מתקיים.
מבחן הקשר הסיבתי – האם עילת התביעה הספציפית קשורה מהותית ליחסי העבודה. התשובה לשאלה זו נלמדת מכתב התביעה, וברי שאין להידרש לשמיעת ראיות כדי להכריע בסוגיית הסמכות (בלא קשר לשאלה אם שנויות הטענות במחלוקת, כפי שקורה תכופות). אף שאלה זו נענית בחיוב בענייננו. מבלי שאחווה כמובן דעה לגופן של טענות, הרי הטענה היא בדיוק שהנתבעת השמיצה את התובעת לאור סכסוך שיסודו ביחסי עבודה.
5. סכסוכי עבודה או יחסים עכורים במקום העבודה מנביעים לא אחת גם תביעות לשון הרע בין עובדים לעובדים אחרים שהנם בעלי תפקיד במקום העבודה או בין עובד למעביד במישרין, וגם לאחר שתמו יחסי העבודה. כאמור, יסודן של תביעות אלה נעוץ על פי רוב ביחסי העבודה. עד לתיקון היתה אכן הסמכות העניינית לבירור תביעות אלה קנויה למערכת האזרחית, במקום לביה"ד האזורי שהנו זירת הבירור הטבעית.
6. נימוקי ההחלטה המפורטת הנ"ל שבת.א. 8370-02-10, מקובלים עלי לגופם ולפיכך לא ארחיב. אפנה גם לשם ההמחשה לת.א (שלום ת"א) 29194-01-10 אלכסנדר ג'ק נ' שגיא י.א. להנדסה ולבניין בע"מ. (החלטה מיום 9.8.10).
7. הנתבעת טוענת בהגנתה כי תביעה זו אינה אלא משקל נגד לתביעה שהיא הגישה כנגד התובעת ומתבררת בביה"ד האיזורי לעבודה. איני מתייחס לטענה זו לגופה, לפי שאין היא מעלה או מורידה בשאלת הסמכות העניינית.
8. הסמכות העניינית קנויה אפוא ייחודית לביה"ד האזורי לעבודה. אני מורה על העברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. המזכירות תדאג ליישום ההחלטה. אין צו להוצאות, משלא נדרשה תגובה.
ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"א, 04 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.