החלטה
1.ביום 11/5/09 התקיים דיון בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט. בסופו ניתנה החלטה, לפיה התובע יציג תצהיר בצירוף מסמכים רלוונטיים ביחס למצבו הכלכלי, ולאורו ישקל נושא תשלום שכ"ט המומחה.
2.החלטה זו ניתנה, לאור החלטת בית המשפט העליון, מפי כב' השופט ריבלין, אשר קבעה, כי ברירת המחדל הינה שעל התובע להפקיד את הוצ' המומחה, בהתאם לתקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז – 1986 (להלן "התקנות"), ולא כפי שהיה נהוג בבתי המשפט עד לאותה עת, להטיל כמימון ביניים את הוצ' חוות הדעת על הנתבעים או מי מהם.
3.תקנה 7(ב) לתקנות תוקנה. נקבע, כי לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלה, על מי תוטל הפקדת הפקדון להבטחת שכרו של המומחה. בכך אישר התיקון, את הנהוג בבתי המשפט לפני ההחלטה שניתנה כאמור, בבית המשפט העליון.
4.לאור התיקון, הגיש התובע בקשה, לבטל את ההחלטה המטילה על התובע להגיש תצהיר לבחינת מצבו הכלכלי, לשאת בהוצאות חוות הדעת ולקבוע, כי הוצאות אלה יושתו, על הנתבעים.
בנימוקי הבקשה נטען, כי במקרה זה קיימת סבירות, לפיה הפיצויים להם זכאי התובע, יכסו את הוצ' שכ"ט המומחה.
5.משיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה.
לטענתם, את עיקר בקשתו תולה התובע בעובדה, כי נגרם לו שבר בידו, וגם אם לא תקבע נכות, לאור קיומו של השבר יהיה הפיצוי שייפסק לזכות התובע גבוה משכ"ט המומחה.
התביעה מתייחסת לשתי תאונות אותן עבר התובע. התאונה הראשונה, בגינה נתבעים משיבים 1 ו-2, והתאונה השניה המתייחסת למשיבה 3.
השבר בגינו הוגשה הבקשה למינוי מומחה נגרם בתאונה השניה, ולפיכך איננה נוגעת למשיבים 1 ו-2. בתאונה הראשונה לא נגרמה לתובע פגיעה ממשית כלשהי, ולא פגיעה המצדיקה מינוי מומחה. בית המשפט מינה מומחה רפואי, רק בשל התאונה השניה.
עוד נטען, כי ללא קשר לתיקון התקנה הרלוונטית, נהוג להטיל את שכ"ט המומחה על כתפי התובע, במקרה בו אינו יכול להצביע על בעיה רפואית ממשית ורצינית הנובעת מהתאונה. כך הוא ביחס לתאונה הראשונה.
לפיכך אין מקום להשית על משיבים 1 ו-2 את שכ"ט המומחה.
6משיבה 3 מתנגדת לבקשה. נטען, כי נושא זה נדון כאמור, וניתנה החלטה המחייבת הגשת תצהיר מטעם התובע, לצורך מתן החלטה סופית בעניין הפקדת שכ"ט המומחה.
המבקש לא פרט את טענתו כי הוא מחוסר אמצעים, ולא צרף תצהיר בעניין זה. יש בכך משום הודאה בכך, שהמבקש אינו סובל מחסרון כיס כלשהו, המונע ממנו לשלם את שכ"ט המומחה, או להפקיד פקדון להבטחת שכרו.
הגם שבתאונה נשוא התביעה נגרם לתובע שבר, המדובר בשבר קטן, אשר לא הצריך התערבות ניתוחית. השבר התאחה. גם מהתיעוד הרפואי עולה, כי התובע אינו סובל כיום ממגבלה כלשהי.
7.שקלתי את טיעוני הצדדים, ונראה לי אכן יש מקום לפטור את המבקש מלהציג תצהיר לעניין מצבו הכלכלי, ויכולתו לשאת בהפקדת שכ"ט של המומחה.
לולא ההחלטה שניתנה ע"י בית המשפט העליון כאמור, ולאור הנוהג שהיה קיים עד למתן אותה החלטה, סביר להניח שהמבקש לא היה מחוייב להגיש תצהיר על מנת לבחון את מצבו הכלכלי. התיקון של תקנה 7(ב) לתקנות, בא בעקבות אותה החלטה של בית המשפט העליון, אשר שינתה באופן גורף, את מה שהיה נהוג בבתי המשפט עד לאותה החלטה.
משתוקנה התקנה כאמור, באופן שקבע הסדר חוקי לנוהג שהיה קיים עד לאותו תיקון, אין עוד מקום לחייב את התובע להגיש תצהיר.
באשר לטענות משיבים 1 ו-2, מן הדין לקבלן. השבר בגינו מונה המומחה אירע בתאונה השניה, ולפיכך אין מקום להשית על משיבים אלה את הוצאות חוות דעת המומחה.
לאור האמור, החלטתי מיום 22/10/09 בטלה, ככל שמדובר בחיוב המבקש להמציא תצהיר