אבוחצירה ואח' נ' טסלר ואח'

החלטה

1. על פי כתב התביעה שהוגש בהליך של סדר דין מקוצר, נטען כי ביום 31.5.10 נחתם הסכם בין התובעים לבין הנתבע מס' 1 (להלן – טסלר) ולפיו התחייב טסלר למכור להם דירה אשר אמורה להיבנות על גבי מקרקעין המצויים ברח' ניסן בק בירושלים.

התובעים העבירו ע"ח העסקה שני סכומים: האחד, בסך של 50,000 ₪ במעמד חתימת ההסכם. השני, בסך של 300,000 ₪ לחשבון ע"ש חברת קרן ספרא פנמה ישראל בע"מ ביום 24.6.10.

2.לימים, משהתברר לתובעים כי הדירה לא נבנתה, פנו התובעים לנתבעים וביקשו כי אלה ישיבו להם את כספם בסך של 350,000 ₪, אשר ערכם ליום הגשת התביעה עומד ע"ס של 452,624 ₪.

3.בד בבד עם הגשת התביעה, עתרו התובעים בבקשה להטלת עיקול זמני הנתמכת בתצהירו של התובע מס' 1.

בתצהירו הוא חוזר על עיקרי העובדות כמצוין בכתב התביעה.

באשר לעניין נטל ההכבדה , נטען כי במידה ולא יינתן צו העיקול ישנו חשש ממשי כי נכסים שבבעלות הנתבעים יוברחו או ישמשו למטרות אחרות.

לאור נימוקי הבקשה, ניתן הצו הזמני.

4.הנתבע מ' 1 לא הגיש בקשה לרשות להגן במועד ולפיכך ניתן כנגדו פסק דין.

5.הנתבע מס' 2 עתר לביטול צו העיקול הזמני. לטענתו, התובעים לא עמדו בתנאים הקבועים בתקנות סדר הדין ובפסיקה על מנת להעניק להם את הסעד.

באשר לעניין נטל ההכבדה, נטען כי הוא איש עסקים שלו מספר נכסים וחשבונות בנק.

מוסיף ב"כ הנתבע מס' 2 וטוען כי אין בבקשה ובתצהיר מטעם התובעים כל תשתית ראייתית לעניין נטל ההכבדה ובמיוחד כלפיו.

הנתבע מס' 2 מוסיף וטוען כי יש לדחות את התביעה כלפיו וזאת בשל העובדה כי הוא אינו צד להסכם שנחתם בין התובעים לנתבע מס' 1. הנתבע מס' 2 אף לא התחייב כלפיהם במאום. לא זו אף זו, מהחומר שצורף לכתב התביעה עולה כי לידיו לא הגיעו באופן אישי כל כספים מטעם התובעים. ככל ששולמו כספים, הרי שאלה הופקדו לחשבונה של קרן ספרא, שאינה בשליטת הנתבע.

6.הלכה פסוקה היא כי בעל דין המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. התנאי השני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני, והוא יזכה בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר.

ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עמו בדרישת מאזן הנוחות וכן גם להיפך.

על התובעים לשכנע, באמצעות ראיות מהימנות לכאורה, כי הפגיעה שתיגרם לרכוש הנתבע כתוצאה מעיקול אמנם נדרשים לשם מניעת הכבדה על ביצוע פסק הדין וגם שאותה פגיעה הינה מידית.

7.לאור העקרונות שפורטו בסעיף 6 לעיל ולאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לבטל את צו העיקול.

מהאמור בתצהיר ולאור הודאתו של התובע מס' 1 כי אין בידיו כל אסמכתא לפיה התחייב בפני הנתבע לתשלום כלשהו, ראיה היא לכך כי התביעה אינה מבוססת על תשתית מוצקה לחיוב הנתבע.

העובדה כי ראה בנתבע מס' 2 כמי שעמד מאחורי העסקה, אין בה, כשלעצמה, בהעדר סיוע עובדתי נוסף, כדי לומר כי התביעה מבוססת.

לסיכום נקודה זו, נחה דעתי כי התובעים לא עמדו ברף שנקבע בהלכה הפסוקה כי תביעתם כלפי הנתבע מס' 2 מבוססת דיה.