אבו שחאדה נ' בלאו ואח'

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט מר יואב פרידמן) מתאריך 11/3/10 בתיק א' 10940/07.

עניינה של התביעה שהתבררה בביהמ"ש קמא בתאונת דרכים, אשר ארעה בתאריך 11/6/06, בין מכוניתו של המשיב מס' 1 ומכוניתו של המערער. רכבו של המשיב מס' 1 היה מבוטח על ידי המשיבה מס' 3.

על פי ממצאיו של ביהמ"ש קמא, התאונה ארעה לאחר שהמשיב מס' 1 עקף טרקטור שסטה לשולי הכביש על מנת לאפשר את העקיפה, והמשיב מס' 1 לא עבר קו הפרדה רצוף שהיה במקום. בעיקול הדרך שהיה במקום התברר למשיב כי על הכביש מצוי חפץ מסוים, ברז מחובר לצינור, ועל כן המשיב ביקש להימנע מפגיעה בברז והסיט את רכבו, ולאחר מכן איבד את השליטה על כלי הרכב ופגע במכוניתו של המערער, שנסעה ממול.

בדיעבד התברר כי על הכביש היה כתם של חומר דביק, אשר גרם להחלקת מכוניתו של המשיב ולאיבוד השליטה בה.

ביהמ"ש קמא דחה את תביעת המערער לפיצוי בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לו (שכן את הפיצוי עבור הנזק שנגרם למכונית שבבעלותו קיבל מחברת הביטוח שביטחה אותו), בקבעו כי המשיב מס' 1 אינו אחראי לתאונה. כמו כן פטר ביהמ"ש קמא את המשיבה מס' 4 מאחריות לתאונה, בנימוק כי לא הוכח שהיא ידעה על המפגע או שהיא הגיעה לפנות את המפגע בזמן לא סביר מעת שהודע לה עליו.

המערער סבור כי שגה ביהמ"ש קמא בכך שדחה את התביעה. לטענת ב"כ המערער, התאונה ארעה באחריותו של המשיב מס' 1 ובשל שני גורמים פאסיביים שהיו בכביש. האחד מהם הוא אותו ברז עם צינור שהיה מונח על הכביש ועל המשיב היה להבחין בו מבעוד מועד, והשני הוא אותו כתם שמן עליו החליקה מכוניתו של המשיב. לטענת ב"כ המערער, גם אם נסע המשיב כחוק ובמסגרת המהירות המותרת באותו המקום, היה עליו להתאים את מהירות נסיעתו, כך שיוכל להבחין בכל המפגעים בכביש, במיוחד כאשר מדובר במפגעים פאסיביים, ולהימנע מלהקלע למצב אשר יגרום לו לאבד את השליטה על מכוניתו. לדעת ב"כ המערער התאונה ארעה משום שהמשיב התקרב יתר על המידה לאותו טרקטור שעקף קודם שאיבד את השליטה במכוניתו, ואם היה ממתין עד אשר היה יכול לבצע את העקיפה באופן בטוח, ולא בעיקול שהיה בדרך, כי אז קרוב לוודאי שלא היתה נגרמת התאונה.

לעומת טענות אלה, טען ב"כ המשיבים 1 עד 3, כי אין להתערב בממצאיו העובדתיים של ביהמ"ש קמא, ואין מקום לקבוע כי המשיב מס' 1 יכול היה לצפות את המפגעים בדרך. לטענת ב"כ המשיב, המשיב נהג את מכוניתו כנהג סביר, ואין לדרוש ממנו כי יהיה "נהג על", ובנסיבות כאלה אין להטיל עליו את האחריות לתאונה.

אף ב"כ המשיבה מס' 4 סברה כי אין מקום להתערב בפסה"ד, שכן אין מדובר במקום שבו היה על המשיבה מס' 4 לבצע פיקוח מיוחד על הכביש, שכן לטענתה האזור בו בוצעו עבודות מטעם המשיב מס' 4, שחייבו תנועה של משאיות, לא היה במקום בו ארעה התאונה אלא במקום אחר, והמשיבה מס' 4 הגיבה למפגע כתם השמן מייד לאחר שנודע לה עליו.

לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים הנני סבור שאין מקום להתערב בפסק דינו של ביהמ"ש קמא.

ברור הדבר שהמערער אינו אחראי לתאונה, אך בנסיבות העניין המשיב מס' 1 נהג כנהג סביר ולא היה יכול לצפות את אותם מפגעים שארעו, במיוחד כאשר נהג את מכוניתו על פי הוראות הדין. כמו ביהמ"ש קמא, אף אני סבור שאין מקום לזקוף את האחריות לתאונה לחובתו של המשיב מס' 1.

לפיכך הנני מחליט לדחות את הערעור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ככל שהמערער הפקיד ערבון להבטחת הוצאות הערעור, הנני מורה למזכירות להחזיר את הערבון למערער, באמצעות בא כוחו.

ניתנה והודעה היום ז' טבת תשע"א, 14/12/2010 במעמד הנוכחים.

יצחק כהן, שופט

הוקלד על ידי: אביטל הינדי