אבו שחאדה(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר

החלטה

בפני עתירה לשלב את העותר בסבב חופשות.

העותר מרצה 15 שנות מאסר בגין עבירות סמים. תום מאסרו, אוגוסט 2020.

בעתירה נטען כי התנהגותו של העותר בין כותלי הכלא היא ללא רבב ועד לפני כ-10 חודשים היה משולב בסבב חופשות והחופשות הופסקו באופן פתאומי. נטען כי בימים אלה קיבל בית המשפט העליון את ערעורו, זיכה אותו בחלק מהעבירות, והפחית עונשו באופן משמעותי ל-8 וחצי שנות מאסר. העותר מבקש להיפגש עם רש"א לצורך הכנת תוכנית שיקום.

המשיב מתנגד לקבלת העתירה.

נטען כי העותר נשפט בעבירות לפי חוק ארגוני פשיעה וזוהי כניסתו החמישית לכלא, יצא ל- 4 חופשות וחופשותיו הופסקו ב-17/08/10 לאחר שנשפט משמעתית בגין גניבת מוצרי מזון מהמטבח.

לטענת המשיב, משהופסקו חופשותיו של העותר למשך 6 חודשים, הוצאתו לחופשה כמוה כחופשה ראשונה וכפופה לכל הקריטריונים הקבועים בפקנ"צ 04.40.00 חופשות (פרק ה' סעיף 7) לרבות השתתפות במסגרת טיפולית במידה והאסיר הוגדר מתאים לטיפול, כפי שנקבע בתיקון לפקודה מיום 16/12/10 (פרק ד'- סעיף 1. א', פרק ה' סעיף 1. ג' לפקנ"צ 04.40.00).

לטענת המשיב, רק לאחרונה הכיר העותר בקיומה של בעיית סמים וקיימת כוונה לשלבו בהליך טיפולי מתאים ובכפוף להסכמתו ישולב בהקדם.

לעת הזו ישנם מקומות פנויים ובחלוף 3-4 חודשים ממועד תחילת הטיפול ובהעדר נסיבות אחרות המצדיקות הפסקת החופשות, ניתן יהיה להמליץ על הוצאתו לחופשה.

בנסיבות אלה, נטען כי החלטת הרשות סבירה ולא נפל בה פגם.

מנגד טוענת ב"כ העותר כי הדרישה לשלב את העותר בטיפול לא עלתה בעבר, הוא שוהה באגף "נס" (נקי מסמים) למעלה משנה והדרישה עלתה זה לא מכבר כאשר ביקש לצאת לחופשה מיוחדת לברית המילה של בנו לפיכך החלטת הרשות תמוהה ובית המשפט מתבקש להתערב בה.

עתירה דומה של העותר נדונה בפניי ביום 11/01/10 ולאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ונתתי דעתי לסיבה בגינה הופסקו החופשות ובהמלצת ביהמ"ש חזר ב"כ העותר מהעתירה והעתירה נמחקה. הוספתי כי זכותו של העותר לפנות בפניה נוספת לקצין האסירים בחלוף חודשיים מההחלטה מיום 6/12/10 ואם לא יתקבל חומר נוסף בעניינו של העותר יש לשוב ולדון בעניינו בנפש חפצה.

באותה ישיבה לא עלתה כל טענה לגבי שילובו של העותר בהליך טיפולי, למרות שהתיקון לפקודה התקבל כבר ביום 16/12/10.

בחלוף הזמן, פנה העותר ב-09/02/11 לקצין האסירים וב-31/03/11 נאמר לו שהומלץ לשלבו בסבב חופשות ונעשתה פנייה למשטרת ישראל. בתחילת חודש מאי אישרה משטרת ישראל יציאתו לחופשה וחרף זאת לא הוצא לחופשה מאחר ובשלב זה הועלתה טענה נוספת לפיה העותר זקוק לטיפול. באת כוחו של המשיב אישרה בפניי כי דרישה זו לא עלתה בעבר.

לאור התיקון שהתקבל ב-16/12/10 ואין חולק שיש להחיל אותו על גם על העותר לא ניתן לומר שהחלטת הרשות לדרוש מהעותר להשתלב בהליך טיפולי, הינה בלתי סבירה.

עם זאת, תקופת מאסרו של העותר קוצרה בביהמ"ש העליון באופן משמעותי ושילובו מחדש בסבב חופשות הוא גם אינטרס של הרשות.

אני תמימת דעים עם הרשות כי הצורך בטיפול הוא שיקול ראוי ונכון בטרם יוצא אסיר לחופשה.

אולם, בנסיבות תיק זה ומבלי שהדבר יהווה תקדים למקרים אחרים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת העותר בחלקה ובד בבד לשלבו בהליך טיפולי.

זאת מאחר ועל פי עמדת המשיב קיימים בעת הזאת מקומות פנויים להליך טיפולי, העותר הצהיר כי הוא מוכן להשתלב בכל הליך טיפולי, העותר יצא בעבר לחופשות והוכיח כי ניתן ליתן בו אמון וחופשותיו הופסקו לתקופה לא מבוטלת (11 חודשים) והטענה לגבי הליך טיפולי עלתה רק לאחרונה.

לפיכך אני קובעת כי העותר ישולב לאלתר בהליך טיפולי ובד בבד עם שילובו בהליך טיפולי ובהעדר נתונים חדשים המצביעים על התנהגות שלילית ו/או חוסר שיתוף פעולה בהליך הטיפולי יוצא העותר לחופשה ראשונה תוך 75 ימים.