אבו ריא נ' שדאפנה ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה על סך 30,000 במסגרתה טען התובע, כי בחודש 1/07 קנה מהנתבעים 1,700 שתילים של רימון מסוג "WONDERFUL". התובע טען בכתב תביעתו, כי מאחר והנתבעים לא מנהלים ספרים, לא קיבל חשבונית על העסקה. לטענת התובע, השתילים נמכרו על ידו לצד ג' שהינו שומר מסורת, ולכן יכל לשווק את הפרי רק בשנה הרביעית לשתילה, ולפיכך רק אז גילה, כי אין המדובר בזן הרימון שנקנה. התובע טען, כי צד ג' אשר נגרם לו נזק בגין היות הזן, זן אחר של רימון, פנה אל התובע בעניין הנזק שנגרם לו, ולפיכך הגיש תביעתו.

2.הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון.

הומצא לי אישור מסירה על מסירת כתב התביעה לנתבע 2, ומבירור עם המזכירות עולה, כי אישור זה מתייחס הן לכתב התביעה והן להזמנה לדיון. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון. לפיכך, לא סתר את טענות התובע, ככל שהינן מתייחסות כלפיו וכמפורט בכתב התביעה.לפיכך, בהתאם לתקנות 10 ו- 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז- 1976, אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

3.הנתבע 1 הגיש כתב הגנה במסגרתו טען להעדר יריבות. הנתבע 1 טען, כי מעולם לא נרקמה בינו לבין התובע עסקה של קניית שתילי רימון, וכי לא צורפה לתביעה כל אסמכתא להוכחת התביעה, לרבות העתק פניה מצד ג', או פירוט זהותו של צד ג'.

4.בתאריך 31.10.10 הופיעו הצדדים בפני ולבקשתם נקבע דיון נוסף, על מנת שיוכלו להביא עדים ומסמכים נוספים. ביום 2.1.11 התקיים דיון נוסף שגם בסיומו ניתנה לתובע, לבקשתו, שהות לצרף מסמך נוסף, אשר לטענתו תומך בגרסתו כי הנתבע ניהל משתלה בזמנים הרלוונטיים לתביעה. יצויין כי מסמך זה לא צורף ואולם כפי שיפורט, גם אם היה מצורף, לא היה בכך כדי להואיל לתובע וזאת כמפורט להלן.

5.לאחר עיון במסמכים שהגישו הצדדים והתרשמותי באופן בלתי אמצעי מעדותם, אין לי אלא לדחות את התביעה כנגד הנתבע 1.

על התובע מוטל נטל ההוכחה להוכיח תביעתו, בבחינת: "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע לא הוכיח כי רכש מהנתבע 1 את שתילי הרימון, אך גם אם היה התובע מוכיח שהנתבע ניהל משתלה בתקופה הרלוונטית, הרי לא הוכיח כלל מה זן הרימון שנרכש, לא הוכיח כי בסופו של דבר התגלה כי אין המדובר באותו זן ולא הוכיח מה הנזק שנגרם לו. למרות טענת הנתבע 1 בעניין בכתב הגנתו, ולמרות שהדיון נדחה, לבקשת התובע אשר ביקש לזמן עדים, לא הזמין התובע להעיד את צדדי ג' להם מכר את הרימון, כפי שטען בעדותו ביום 31.10.10.

בהתאם להלכה הפסוקה, יש לזקוף אי העדת צדדי ג' כנגד גרסת התובע. לטענת התובע הודיעו לו צדדי ג', כי אין המדובר באותו זן של רימון, וכי נגרם להם נזק. אולם בהעדר עדות מטעמם, לא הוכח, כי המדובר בזן שונה, לא הוכח כי נגרם לצדדי ג' נזק ואף לא הוכח שיעורו של הנזק. בכל מקרה אציין, כי לא צורפה כל אסמכתא כאילו נזק כלשהוא נתבע מהתובע, או כאילו הוא פיצה את צדדי ג' בסכום כלשהוא בגין הבדלי הזנים.

לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה. ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בעמ' נ. פרץ רוזנברג ואח' פד' מז' 2 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נגד פלומני פ"ד לב' 1736.

טענת התובע, כי נקנה זן רימון מסוג מסוים והתברר כי אין המדובר באותו סוג, לא נתמכה בכל ראיה שהיא, ולא ברור מדוע לא זימן התובע את אותם צדדי ג' להעיד על הזן שהסתבר לטענתו, כי רכש (הגם לא הוצגה כל הזמנה או אסמכתא, המעידה כי השתילים אשר נמכרו לצדדי ג' ואשר לגביהם הגישו חשבונית ת/1, הם השתילים אשר נרכשו מהנתבע 1). גם הטענה לעניין גובה הנזק, לא נתמכה כאמור, בכל מסמך שהוא. לא הוצגה כל חוות דעת או הערכה לעניין הבדלי השווי בין הזנים.