אבו ראס נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.התובע לקה באוטם שרירי הלב ביום 11/09/10 (להלן: "האוטם"), ולטענתו זה נבע ממתח חריג ממנו סבל באותו היום בעבודתו.

פניית התובע להכיר באוטם כנובע מעבודתו נדחתה ע"י הנתבע, וזאת מהנימוק שלא אירע לתובע ביום הופעת האכל אירוע חריג בשגרת עבודתו.

מכאן התביעה שבפנינו.

2.בפני בית הדין נשמעה עדותו של התובע, ועדותם של שלושה עדים מטעמו, והוצגו מסמכים שונים, בניהם העתקים של הודעה שמסר לחוקר המל"ל ומסמכים רפואיים.

לאור התרשמותנו מעדות התובע ועדיו והודעתו של התובע לחוקר המל"ל, אנו קובעים שהתקיימו העובדות הבאות –

א.משפחתו של התובע הינה בעלת המניות של חברת ג'מבו מרכז מסחרי בע"מ (להלן: "החברה").

בבעלות החברה מזה שנים רבות כלבו בנצרת, ובשנים 2009 ו- 2010 נפתחו עוד שני סניפי חנויות כלבו באותו השם של החברה, בטירה ובאום אל פאחם.

התובע, כבן בכור במשפחה, מכהן כמנכ"ל החברה ומנהל את כל עסקיה.

ב.יום 11/09/10 היה יום שבת, וחל בו היום השני של חג איד אל פיטר, מועד שבו החנויות עמוסות בקונים.

התובע שהה באותו יום בחנות בנצרת.

ג.ביום האירוע התקשר לתובע הבעלים של הבנין בו ממוקם סניף החברה בטירה, ואיים עליו שמאחר והחברה איננה משלמת את הארנונה בגין המבנה, הרי שככל שלא תשלם אותה לאלתר – יפנה את החנות מהמושכר.

כמו כן, בין התובע לבין אחד מלקוחותיו פרץ ויכוח שהיה קשור בכך שצ'קים של אשתו של אותו לקוח חזרו זה מכבר – ולא נפרעו.

התובע קיווה שאותו לקוח יוכל להחזיר את חובם בשל כספים שיכנסו לקופתו לרגל החג – אולם הדבר לא קרה.

בנוסף, התובע נאלץ להתמודד עם כעסו של אחד השכנים שבית מגוריו בסמוך לחנות, ורכבי של קונים בחנות או ספקים חסמו את הגישה לביתו.

ד.הצטברות ההתרחשויות דלעיל הסבה לתובע, שגם כך היה מתוח בשל כך שהתקופה שקדמה לאותו יום עמוסה במיוחד בעבודה בשל הרחבת עסקי החברה – מתח מצטבר חריג.

בשעות אחר הצהרים הוא פנה לנוח ולאכול בביתו (המצוי בבניין של החנות, בקומה שמעליה), וזמן קצר לאחר שהגיע לביתו חש ברע, והובהל לבית החולים שם אובחן כי לקה באוטם.

3.ב"כ הנתבע ביקש כי נקבע שלא הוכח בפנינו כי התרחשו הנסיבות שתוארו לעיל ושלהן טען התובע, ולחילופין כי נקבע שאין מדובר באירועים חריגים.

א.אשר לויכוח עם השכן, ביקש ב"כ הנתבע להפנות להבדלי הגרסאות בין דברי התובע, שטען שהשכן איים עליו שישרוף את חנותו, לבין דברי השכן, שהעיד שלאחר שהמתין מספר דקות כעס מאוד ויצא ממכוניתו כדי להביע את כעסו בפני התובע, אולם לאחר שראה שהתובע עצבני וכעוס – לא אמר לו כלום והלך משם.

נאמר כי משעצם גרסת התובע בדבר עצם העובדה שבאותו היום חסמו לקוחות או ספקים של החנות את כביש הגישה לרחוב – נתמכה בעדותו של השכן, שסיפר שכעס מאוד, הרי שלא מצאנו שבעצם העובדה שלא סיפר שאיים על התובע – כדי לפגום בגרסת התובע שהדבר יצר אצלו לחץ.