פסק דין
1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 11/10/11 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו הצמיתה של המערער היא בשיעור 5% מיום 26/4/11 ("ההחלטה").
2.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא התייחסה לתוצאות בדיקות שונות שנערכו למערער. המערער מוסיף וטוען, כי הוועדה לא התייחסה לתלונותיו על הירדמות הידיים ותחושת נימול בגפיים העליונות, וכי לאור מגבולותיו הנוירולוגיות של המערער, היה על הוועדה לקבוע לו נכות נוירולוגית לצד הנכות האורטופדית שנקבעה.
3.לטענת המשיב, הבדיקות הנטענות הן ממועד קודם למועד החלטת הוועדה החלוטה האחרונה, מיום 6/4/10, ולכן אותן בדיקות זכו להתייחסות הוועדה דאז. עוד נטען, כי עסקינן בדיון לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("התקנות"), לאמור החמרה ממועד הוועדה הקודמת ועד לוועדה דנן. משלא הוצגו בפני הוועדה בדיקות עדכניות, בדין קבעה הוועדה שלא הוצגו בפניה ממצאים חדשים בתחום העצבי או הדימותי.
דיון והכרעה
4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).
5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
מעיון בהחלטת הוועדה עולה: ביום 10/11/11 התכנסה הוועדה, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן. הוועדה בדקה את המערער וציינה את ממצאיה הרפואיים בסעיף 21 לפרוטוקול. לאור קביעת הוועדה כי "לא הוצגו ממצאים חדשים בתחום העצבי או הדימותי", סיכמה מסקנתה כי אין לשנות את הנכות שנקבעה למערער בוועדה המחוזית, ודחתה את הערר.
6.בהליך דיון מחדש לפי תקנה 36, היינו תביעת החמרה, על הוועדה לערוך השוואה בין ממצאי הוועדה בהליך הקודם לבין ממצאיה היא.
בעב"ל 480/06 המוסד לביטוח לאומי – טייגרמן, עסק בית הדין הארצי בתקנות 36 ו-37, ופסק כי תכליתן "לאפשר בחינה מחדש של מצבו של המבוטח עת המבוטח, או רופא המוסד סבורים כי חל שינוי במצב, לטובה או לרעה, בהשוואה למצב המשתקף בדו"ח הוועדה האחרונה. מטבע הדברים מצב רפואי אינו סטטי ומשתנה בחלוף הזמן, ומכיוון שתפקיד המוסד לשלם לגמלאות למבוטחיו על פי דרגת נכותם האמיתית, מוצדקת בחינה מחדש של דרגת הנכות, ולו רק בשל חלוף הזמן" (ההדגשה הוספה – א.ק.)
לשון אחרת: על פי תקנה 36 הוועדה מוסמכת לקבוע, על פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגיעתו של המובטח לעומת המצב המשתקף מדו"ח הוועדה האחרונה שדנה בנכותו של המבוטח. הדברים אמורים לגבי קביעה סופית שנעשתה על ידי ועדה רפואית קודמת, ולא לגבי קביעה של ועדה רפואית מדרג ראשון שעליה הוגש ערר לוועדה הרפואית לעררים.
7.בענייננו, הונחו בפני הוועדה ממצאי בדיקות שונות, ביניהן MRI, EMG ו- CT, אולם בסעיף 12 לפרוטוקול לא צוין כי בדיקות אלה עמדו בפני הוועדה. אין בידי לקבל את טענת המשיב שמדובר במסמכים רפואיים הקודמים למועד הוועדה החלוטה האחרונה שדנה בנכותו של המערער. בדיקת MRI נערכה ביום 29/9/10 (נספח ב' לנימוקי הערעור), כלומר במועד מאוחר לוועדה הקודמת, מיום 6/4/10. מאחר שלא צוין בדו"ח הוועדה שאותן בדיקות עמדו בפניה, ומשאין בהחלטת הוועדה כל התייחסות לממצאי בדיקה זו, הרי שדין הערעור להתקבל בעניין זה.
8.אשר לטענה כי הוועדה לא התייחסה לתלונות המערער על הירדמות הידיים ותחושת נימול בגפיים העליונות: משציינה הוועדה את תלונת המערער בדבר "נרדמות הידיים", היה מקום שהוועדה תדון בתלונה זו. בהעדר התייחסות לתלונת המערער בעניין זה, מתקבלת גם טענה זו.
9.לסיום אציין כי לא מצאתי ממש ביתר טענות המערער. כך, למשל, המערער טוען כי טעתה הוועדה משלא הפעילה את תקנה 15 בעניינו. בסעיף 14 לדו"ח הוועדה צוין כי המערער ממשיך בעבודתו. לפיכך, משקבעה הוועדה כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו, ובשים לב לשיעור הנכות שנקבעה לו (5%), אקבע כי יש בכל האמור כדי להוות הנמקה מספקת לקביעת הוועדה שלא להפעיל את תקנה 15.
אשר לטענה כי היה על הוועדה לקבוע למערער נכות נוירולוגית לצד הנכות האורטופדית שנקבעה – הוועדה, שבהרכבה ישבו רופא אורטופד ונוירוכירורג, יישמה בעניינו של המערער את פריט ליקוי 35(1)(א)-(ב). יישום פריט הליקוי מבוסס על ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערער. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה.
סוף דבר:
10.לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתעיין בממצאי בדיקות EMG מחודש 2/09 ו- 5/09 ו- CT מיום 19/1/09. בין היתר תתייחס הוועדה לממצאי בדיקת MRI מיום 29/9/10, בשים לב לכך שמדובר בבדיקה חדשה שבוצעה לאחר החלטת הוועדה הקודמת מיום 6/4/10. הוועדה תבחן האם יש בממצאי הבדיקות האמורות כדי לשנות החלטתה. כמו כן, תתייחס הוועדה לתלונות המערער בדבר הירדמות הידיים ותחושת נימול בגפיים העליונות.
החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת.
המשיב יישא בהוצאות המערער בגין הליך זה בסך 3,000 ש"ח אשר ישולמו לידי המערער תוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין.
11.לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.