אבו עצב נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו הוא בנזקים להם טוען התובע, אשר נגרמו במהלך חיפוש אשר בוצע בביתו.

רקע כללי

ביום 20.3.06 בוצע על ידי הנתבעת חיפוש בביתו של התובע שבשכונת עיסוויה בירושלים. החיפוש בוצע בהתאם לצו חיפוש אשר ניתן על ידי בית המשפט.

טענות התובע

התובע טוען כי במהלך חיפוש שנערך בביתו, גרמו השוטרים אשר ביצעו את החיפוש לנזקים לבית, אשר כללו, בין היתר, נזקים לריצוף באבטיה, נזק לארון האמבטיה, לארון בחדר השינה, לריצוף בחר השינה ולריצוף במחסן העילי.

התובע תמך את תביעתו בחוות שמאי, אשר בדק את ביתו של התובע ביום 6.4.06 וקבע כי בדירת התובע נגרמו נזקים בסכום של 4,230 ₪. נזקים אלה כוללים: שבירת זכוכיות, נזקים לריצוף בחדר האמבטיה, נזקים לדלת ארון האמבטיה, לארון חדר השינה ולמחסן.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי החיפוש בביתו של התובע בוצע בהתאם לצו חיפוש שניתן על ידי בית המשפט, לאור חשד כי התובע מחזיק באמצעי לחימה בניגוד לחוק. מדו"ח החיפוש עליו חתום התובע עולה, כי התובע הצהיר כי במהלך החיפוש לא נגרם נזק לרכושו.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה, שכן היא נגועה בשיהוי ניכר. כך, התביעה הוגשה בחודש פברואר 2013, בחלוף 6 שנים ועשרה חודשים לאחר האירוע הנטען. לטענת הנתבעת, בשל הגשת התביעה בשיהוי כה ניכר נמנעה ממנה היכולת להתגונן לגופו של עניין, שכן לנתבעת אין אפשרות להזים את טענות התובע, משום שמדובר בפעילות שגרתית ואין השוטרים שביצעו את החיפוש בבית התובע, יכולים לזכור את האירוע הנטען.

לגופה של התביעה טוענת הנתבעת, כי מדובר בחיפוש חוקי מכוח צו חיפוש וכי היא אינה חולקת כי על המשטרה חלה חובת זהירות להפעיל את סמכויותיה וכוחותיה בסבירות ולנקוט אמצעי זהירות המתחייבים בנסיבות המקרה מתוך מגמה שלא לגרום נזק מעבר לנדרש.

יחד עם זאת, טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח כי הנזקים נגרמו על ידי השוטרים בעת ביצוע החיפוש, שכן התובע חתם על הצהרה כי הוא מאשר כי בזמן ביצוע החיפוש לא נגרם נזק לרכושו. הצהרה זו נחתמה על ידי התובע וכתובה אף בשפה הערבית. התובע לא ציין הערות כלשהן בדו"ח החיפוש עליו חתם. בהתחשב בשיהוי הרב בו הוגשה התביעה, כאשר בזמן אמת חתם התובע על הצהרה כי לא נגרם לרכושו נזק ואף לא פנה לנתבעת סמוך לאחר מכן, יש להטיל ספק האם הנזקים הנטענים נגרמו על ידי השוטרים.

דיון והכרעה

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה האם הוכיח התובע כי הנזקים הנטענים לביתו נגרמו במהלך ביצוע החיפוש על ידי השוטרים.

אין מחלוקת כי ביום 20.3.06 בוצע חיפוש בביתו של התובע על ידי משטרת ישראל, בהתאם לצו חיפוש שניתן על ידי בית המשפט, וזאת בשל חשש כי התובע מחזיק בביתו אמצעי לחימה בניגוד לחוק.

כאמור, התובע טוען כי במהלך החיפוש נגרם נזק לביתו. כך, העיד התובע כי במהלך החיפוש פירקו השוטרים את הריצוף במחסן העילי שבביתו וגרמו נזק לריצוף. כן העיד, כי שברו את ארון חדר השינה ופירקו את המיטה. אף אחותו של התובע ואשת התובע, אשר נכחו בעת החיפוש והיו עדות לביצועו, העידו כי השוטרים שביצעו את החיפש שברו את הספה וכן את דלת ארון חדר השינה ואף שברו ריצוף באמבטיה ובחדר השינה.

אמנם התובע, אשתו ואחותו העידו כי החיפוש בוצע בצורה ברוטאלית תוך גרימת נזק לרכוש, אך יחד עם זאת לא היה בפיהם הסבר מניח את הדעת מדוע חתמו על הצהרה כי לא נגרם נזק לרכוש כאשר הצהרה זו מופיעה אף בשפה הערבית, היא שפתו של התובע ובני משפחתו, ומדוע לא ביקשו לציין בדו"ח החיפוש הערות בנוגע לנזק שנגרם.

מטעם הנתבעת הובאו לעדות השוטרים אשר ביצעו את החיפוש. אמנם השוטרים העידו כי נוכח חלוף הזמן אין הם זוכרים את האירוע נשוא התביעה, אך יחד עם זאת, העידו כל השוטרים כי אילו היו גורמים את הנזק המתואר על ידי התובע, היו רושמים זאת בדו"ח החיפוש, שכן כך הם חייבים לנהוג בהתאם להוראות הדין. כך, העיד סנ"צ אבי כהן, כי כאשר נגרם נזק הדבר נרשם בדו"ח החיפוש. כך גם העיד השוטר רן לוי, כי כאשר נגרם נזק במהלך חיפוש, הוא תמיד רושם זאת בדו"ח החיפוש. משהוצגו לו תמונות הנזקים להם טוען התובע, השיב כי אילו היה גורם לנזקים כאלה במהלך החיפוש, היה רושם זאת בדו"ח החיפוש. כך גם השוטרת אלכסנדרה גנדל העידה, כי הנזקים להם טוען התובע אינם נזקים שגרתיים וכי אילו היו נגרמים היו נרשמים בדו"ח החיפוש. אף השוטר דן אוזנה העיד כי כל נזק שנגרם נרשם בדו"ח החיפוש ולא ייתכן מצב בו נגרם נזק שאינו נרשם. עוד ציין מר אוזנה, כי הנזקים להם טוען התובע, כפי שהם נראים בתמונות אותם צילם השמאי, הינם נזקים לא שגרתיים.

עדותם של השוטרים היתה מהימנה ואני נותנת אמון מלא בדבריהם, כי אילו היו גורמים במהלך החיפוש לנזקים להם טוען התובע, היה הדבר מוצא את ביטויו בדו"ח החיפוש. אמנם השוטרים לא זכרו את פרטי האירוע נשוא התביעה, אך כפי שיובהר להלן, אין מקום לזקוף זאת לחובתם.

כך, האירוע הנטען התרחש ביום 20.3.06, בעוד התביעה הוגשה בחודש פברואר 2013, היינו בחלוף למעלה משש שנים מיום האירוע. הגשת התביעה באיחור כה רב, מבלי שאף הוכח כי נעשתה פנייה קודמת לנתבעת בעניין, גרמה לנתבעת נזק ראייתי ניכר, שכן אין לצפות מהשוטרים המבצעים פעולה שגרתית כגון חיפוש כי יזכרו את פרטי אירוע בחלוף למעלה משש שנים, כאשר אין מדובר באירוע חריג ויוצא דופן. הגשת התביעה באיחור כה ניכר אינה צריכה לפעול לחובת הנתבעת.