אבו עצא נ' עיריית באר שבע,

פסק דין

1. תאונת דרכים שארעה בטבורה של עיר. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נהג מכוניתו בתאריך 22.02.11, בשדרות בנץ כרמל בבאר שבע. שעה שהיה בדרכו מבית החולים סורוקה, לביתו בישוב תל-שבע. בקטע מסוים של אותה דרך, הוא התנגש במעקה בטיחות נמוך, המכונית התהפכה, ונגרמו לה נזקים שהוערכו על ידי שמאי מוסמך. לארוע הזה יקרא להלן:"התאונה".

2.טענת התובע בתמצית היא, שהתאונה נגרמה כתוצאה מכך, שהרשות המקומית לא עמדה בחובתה הקבועה בסעיף 235 לפק' העיריות [נוסח חדש]. טענתו המפורטת של התובע היא, שבסמוך לפני המקום שבו ארעה התאונה, לא הוצבו תמרורי אזהרה מתאימים. הרחוב שהיה ברוחב של שני נתיבים, הפך לפתע להיות בעל נתיב אחד, ללא ששינוי זה בתנאי הדרך, "הוסבר" לנהג על ידי שילוט ותמרור מתאימים.

לטענתו, עובר לתאונה, התובע נהג בנתיב הימני, ולפתח פתאום, ללא אזהרה מוקדמת – הוא מצא עצמו מול מעקה בטיחות שנועד לתעל את התנועה לנתיב השמאלי.

זה המקום להסביר, שמדובר ברצועת מתכת מודולארית, באורך של 1.5 מ' ובגובה של כ- 0.5 מ'. הרצועות מחוברות זו לזו ויוצרות ביחד מעין מעקה נמוך. בפי העוסקים בכך, המעקה הזה, קרוי: "מיני גארד". לטענת התובע, צבעו של המיני גארד, משתלב עם צבעי הרקע של הרחוב, ולכן הוא לא הבחין בו.

3.התביעה הוגשה נגד הרשות המקומית, עירית באר-שבע. אין חולק על כך שהיא זו הנושאת ב"אחריות המיניסטריאלית", לתקינות הרחובות ולכל היבטי הבטיחות.

העבודות בכביש, בוצעו עבור החברה הכלכלית בבאר שבע (להלן: "המזמין"). הגורם המבצע הייתה חברת "חופרי אבו קוש" בע"מ (להלן:"הקבלן המבצע").

העבודות פוקחו בידי חברת "רמון מהנדסים" (להלן: "החברה המפקחת").

בשל סיבות שבסדרי הדין, לא אפשרתי לנתבעת לשלוח הודעות צד ג' למזמין, לקבלן המבצע, ולחברה המפקחת. וכך, הרשות המקומית מצאה עצמה נתבעת יחידה בהליך, על אף שלא נטענה נגדה טענה שעניינה התרשלות קונקרטית. כאמור לעיל, אחריותה של הנתבעת היא רק "אחריות על".

4. הנתבעת העידה "מטעמה" שלושה עדים:

העד האחד – מר מיכל לנדה, מהנדס המועסק על ידי הקבלן המבצע.

העד השני – מר מיכאל זיסמן – מנהל מחלקת התנועה בעירייה, ומר אלי אייזקס – מנהל פרויקט ומפקח מטעם חברת הפיקוח - "רמון מהנדסים".

5.התמונה הכוללת העולה מתוך עדותם היא, שלאורך רחוב בנץ כרמל, בוצעו עבודות בשני מוקדים: המוקד הראשון, כיוון נסיעת התובע – בוצעה פניה ימינה לפארק הייטק. מוקד העבודות השני, שבקרבתו ארעה התאונה, מצוי במרחק שהעד לנדה העריך בין 500 ל- 700 מ' בהמשך הרחוב, כיוון נסיעת התובע.

6.אין חולק על כך, שהליכי התכנון של העבודות בכביש, בוצעו כדין.

(ראו: "מפת תכנון תנועה" נ/1).

השאלה היא, מה היו פני הדברים בפועל, ביום התאונה.

7.בהקשר הזה, הוצגו שלושה סוגים של ראיות:

הראיה האחת - היא המפה נ/1.

הראיה השניה - הן העדויות הוורבליות של התובע מצד אחד, והעדים מטעם

הנתבעת, מצד שני.