אבו עיאדה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שטיוטת כתב אישום נמסרה לו ובה יוחסה לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך טען כי לא בוצע למבקש שימוע כדין ובנוסף טען כי עברו התעבורתי אינו מכביד ואינו מצדיק את המשך פסילתו.

ב"כ המדינה טען כי המבקש לא הגיע בזמן לשימוע והוסיף כי על מסוכנותו ניתן ללמוד מעברו התעבורתי.

דיון והכרעה –

אין מחלוקת כי יש ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג במהירות של 136 קמ"ש.

יחד עם זאת, בהליך מנהלי נהנה המבקש עדיין מחזקת החפות ופסילתו המנהלית אינה מהווה "מקדמה" ע"ח ענישה עתידית אשר אולי תיגזר בהמשך.

הליך מנהלי צריך שיבוצע בהתאם לכללים ברורים הקבועים בחוק ובפסיקה.

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע:

"סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304)"

בהתאם לכללים אלו מחוייבת משטרת ישראל לקיים שימוע לנהג טרם יוחלט בעניינו, אך אם יבחר הנהג שלא להתייצב, שמורה למשטרה סמכות הפסילה אף בהעדרו.

במקרה שבפני זומן המבקש לשימוע ביום 4.12.11.

המבקש עובד במרכז הארץ ולכן בבוקר השימוע התקשר והודיע כי הוא עלול לאחר וביקש אורכה כדי להגיע לשימוע.

אף שנאמר לו כי מאוחר יותר לא יהיה מי שיקיים לו שימוע, טרח והגיע לתחנת המשטרה או אז מצא דלת נעולה.

מתברר כי משטרת ישראל בשלב זה עדיין לא החליטה על פסילתו של המבקש בהעדרו כפי שיוסבר להלן.

למחרת, ביום 5.12.11 הופיע שוב המבקש במשטרה להליך השימוע.

בשלב זה הוציאה הקצינה צו פסילה, מילאה אותו ורשמה את תאריך המילוי בראש הצו – 5.12.11 זאת מבלי לקיים למבקש שימוע ואף שהיה נוכח במקום וקיבל את הצו מידי הקצינה.

צו הפסילה מולא באופן בו תאריך הפסילה אשר נרשם הוא 4.12.11 אף שבפועל טופס הפסילה מולא ביום 5.12.11.

אני סבור כי התנהלות המשטרה בפרשה זו אינה תקינה.

לא יתכן כי צו פסילה הנושא תאריך 5.12.11 ימולא רטרואקטיבית ביחס להליך פסילה עליו לכאורה הוחלט יום קודם.