פסק דין
1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 12/6/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/5/11 ("ההחלטה").
2.טענת הערעור העיקרית היא שהממצאים שמצאה הוועדה בבדיקתה הקלינית, בדבר דלדול שרירים וירידה בתחושה, לא באים לידי ביטוי בהחלטתה, ולא נקבעה נכות מתאימה. נטען עוד כי ממצאי בדיקת EMG, כפי שתוארו על ידי היועץ לוועדה, ד"ר וולר, מצביעים על נכות נוירולוגית.
3.לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי דלדול שרירים כשלעצמו אינו תורם לקיומה של נכות, ואף ממצאי בדיקת EMG לבדם, ללא ביטוי לנכות נוירולוגית בבדיקה הקלינית, אינם מקנים נכות.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
4.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).
5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
6.ביום 29/11/11 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לריאות ומומחה לכירורגית כלי דם, הקשיבה לתלונות המערער ועיינה בחומר הרפואי שעמד בפניה, לרבות בדיקות EMG ו- CT. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה: דלדול שרירים בזרוע ובאמה יד ימין וחולשה בכוח גס. הוועדה ציינה כי המערער מסר על ירידה בתחושה בגפה עליונה ימנית כולל כף היד. הוועדה הוסיפה וציינה כי אין הגבלה בתנועות הכתף, המרפק, שורשי כפות הידיים ותנועת אגרוף. הוועדה קבעה עוד כי בדיקת ה- CT כתף ימין מיום 28/6/10 ללא ממצא חולני, וכי בבדיקת EMG מיום 27/4/11 נמצאו סימני קליעה של עצב האולנרי ושני המרפקים.
ביום 17/1/12 שבה הוועדה והתכנסה לאחר שקיבלה לעיונה את כרטיסו הרפואי של המערער, כללי ואורטופדי מלפני התאונה. לדעת הוועדה, ממצאי ה- EMG לכאורה תקינים ולא מצביעים על פגיעה נוירולוגית, אולם הוועדה סברה כי "לא ניתן להתעלם מהדלדול בגפה עליונה ימנית וגם מהחולשה בכוח גס". לפיכך, ביקשה הוועדה להיוועץ עם יועץ בתחום הנוירולוגי.
ביום 12/6/12 התכנסה הוועדה לדיון מסכם, לאחר שהונחה בפניה חוות דעתו של היועץ הנוירולוג ד"ר וולר, מיום 15/5/12, בה נשללה כל פגיעה עצבית בגפה עליונה ימין. לאור האמור, נדחה הערר ונקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% בתחולה מיום 1/5/11.
7.טענת המערער מופנית בעיקרה כנגד קביעת הוועדה שאין נכות נוירולוגית, בין היתר בשים לב לכך שהוועדה מצאה דלדול שרירים וחולשה בכוח גס. הוועדה, כאמור, אימצה את חוות דעת היועץ הנוירולוג, ד"ר וולר, מיום 15/5/12. הרופא היועץ לוועדה הקשיב לתלונות המערער, ערך למערער בדיקה גופנית ופירט את ממצאי בדיקתו בפירוט רב.
לדעת ד"ר וולר, בבדיקה הקלינית הנוירולוגית ובבדיקת ה- EMG, אין עדות לפגיעה עצבית שורשית ו/או במקלעת הברכיאלית מימין. לפיכך, קבע ד"ר וולר כי אין נכות נוירולוגית.
8.עצם קיומו של דלדול שרירים לא מצביע על קיומה של נכות בהכרח, כאשר לא קיימת השפעה כלשהי על התנועה או על הכוח, כפי שעלה מבדיקת היועץ הנוירולוג ד"ר וולר, וכפי שעלה אף מבדיקת ה- EMG. לפיכך, משחוות דעת היועץ הנוירולוג נסמכת על בדיקה קלינית של המערער וממצאי בדיקת EMG, והוא מנמק את מסקנתו באופן ברור – ברורה החלטת הוועדה מדוע יש לאמץ את המלצת היועץ הנוירולוג. מכאן שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה שלא נותרה נכות נוירולוגית.
9.טענות המערער בדבר ממצאים התורמים לקיומה של נכות נוירולוגית או אורטופדית, מכוונות כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן. טענות המערער מבקשות לחתור תחת סמכויות שהוקנו לוועדה בחוק, ומשכך דינן להידחות.
10.משלא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה, הערעור נדחה.
11.אין צו להוצאות.
12.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה
ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ג, (25 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.