אבו עאידה נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.בפנינו תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 28/7/09 לפיה נשללה זכאות התובע לגימלת הבטחת הכנסה עקב שימוש ברכב, רטרואקטיבית מ-4/03.

2.בדיון שהתקיים ביום 18/4/10 הסכימו הצדדים כי המחלוקת ביניהם תצומצם לשאלה האם השימוש שהתובע עשה ברכבו היה לצרכים רפואיים כמשמעותו בחוק הבטחת הכנסה.

3.סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "החוק") קובע:-

"(ג)לא יראו רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה אם מתקיים אחד מאלה –

(2)התובע או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר; לענין זה, 'בן משפחה' – מי שהתובע מסיע אותו לטיפול רפואי, כאמור בפסקה זו והוא בן זוגו, בנו, בתו, או הורהו של התובע, ובלבד שלבן משפחתו כאמור, אין רכב נוסף;".

מכאן, כי מבוטח המקבל הבטחת הכנסה נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים על מנת שתוכר זכותו לעשות שימוש ברכב פרטי, מבלי שתישלל זכאותו לגימלה.

התובע או בן משפחתו זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם.

הטיפול הרפואי הינו לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש, או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים.

4.בפרשת צבי רודא הסבירה כב' סגנית הנשיא השופטת ברק כי "יש ליתן את הדעת

"יש ליתן את הדעת לא רק לתדירות הטיפול כי גם לסוג הטיפול הנדרש למצבו הרפואי של מבקש הגמלה. לא לכל מי שנזקק לטיפול רפואי הניתן לו בתדירות גבוהה יאושר שימוש ברכב כ'רכב רפואי' לצורך קבלת הטיפול או הסיוע בקבלתו . אם לא כן נגיע ל מצבים אבסורדיים. מיהו כן הזקוק לרכב לצורך טיפול רפואי? המדובר במי שעקב מצבו הרפואי וסוג הטיפול הרפואי הדרוש לו זקוק לשימוש ברכב לצרכים רפואיים ואין באפשרותו לקבל את הטיפול הרפואי בדרך אחרת. כל למשל נזקק לרכב הוא מי שיש להעבירו ממשכנו למתקן רפואי במהירות ובדחיפות לצורך קבלת הטיפול הרפואי בשל מחלה קשה או מי שיש לו קושי רב בניידות – ודוק. אין המדובר במי שעושה בדיקה שגרתית תקופתית ולצורך כך הוא צריך לפקוד את המרפאה המרוחקת מביתו לעיתים מזומנות. זאת מן הטעם שאין מצבו הרפואי וסוג הטיפול הרלוונטי לעניין מביאים אותו לידי נזקקות לרכב. השימוש ברכב יכול להקל עליו. אולם, אין הוא נזקק לרכב במובן התכלית החקיקתית"

ראה: עב"ל (ארצי) 72/03 צבי רודא – המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 3/4/06.

5.במקרה שלפנינו, התובע ובן משפחתו מתגוררים בפזורה הבדואית סמוך לישוב כסייפה הרחוק – כ-15 ק"מ ממקום מגוריהם.

התובע בהתאם לדרגות הנכות שנקבעו לו סובל משינויים ניווניים במרפק ימין והגבלה בעמוד שידרה מותני, סכרת מטופלת בכדורים, שומנים בדם, יתר לחץ דם וליקוי ראיה.

אשת התובע סובלת ממגבלה בכתף שמאל, כאבים בידיים, יתר לחץ דם, שומנים בדם וחדות בראיה, כאשר בשתי עיניה קיים ירוד.

בנו של התובע סובל מפיגור שכלי והפרעות התנהגות.

6.התובע טוען בסיכומיו כי על פי המסמכים הרפואיים שצירפו לתצהיר התובע, ביקרו התובע, אשתו ובנו בתקופה שמ6/06 עד 3/10 לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים כאשר נמצאו לפחות 8 תקופות של 90 ימים שבהן יותר מ-6 ביקורים בחודש.

7.הנתבע פנה לרופא המוסמך, העביר אליו את כל החומר הרפואי וזה בחוות דעתו ציין כי חלק מהביקורים היו מינהליים לצורך קבלת תרופות. הביקורים אינם מלמדים בהכרח על חומרת המצב הרפואי.

8.עיינו גם אנו בחומר הרפואי הרב שצירף לתצהיר התובע, אך תמציתו מובאת בתחילת רשימת הנספחים, כאשר בסוף התצהיר קיים ריכוז מסודר של מועדי הביקור.

אכן בפרוט הביקורים של אשת התובע מופיעים ביקורים ,סשמוגדרים כביקור מינהלי לצורך מילוי טפסים וביקורים רבים הם לצורך קבלת מרשם ללא צורך בהתייעצות. סיבות הפנייה החוזרות הן כאבים בגב התחתון, אך גם קיימות סיבות פנייה כמו שלשולים, בחילות, חום, שיעול, כאבי גרון, נזלת ועוד.