אבו סנינה נ' אבו זידאן ואח'

פסק דין

1.תאונת דרכים התרחשה ביום 15/10/06 בין אוטובוס, בבעלותו של התובע (להלן–"האוטובוס") ובין רכבו של הנתבע 1 המבוטח ע"י הנתבעת 2 . הנתבעת 3, בצעה את התיקון של האוטובוס לאחר התאונה.

2.המחלוקת בין בעלי הדין היא בשאלת שיעור ירידת הערך שנגרמה לאוטובוס כתוצאה מהתאונה שהתובע מבקש פיצוי בגינו וכן תובע את נזקיו העקיפים עקב התאונה בין השאר עקב השבתת רכבו. הנתבעים 1-2 טוענים כי הנזק שהוערך ע"י השמאי מטעם התובעים מר זידאן אחמד בשיעור של 14.5% מופרז והציגו חוות דעת של שמאי מטעמם, מר זיו גולדשטיין ששלל קיומה של ירידת ערך. לפי חוות דעתו, החלקים הוחלפו בחלקים אחרים מבלי שיהיה בתאונה כדי לגרום לירידת ערך.

3.לעניין האחריות לתאונה טוען התובע כי האחריות מוטלת על הנתבע 1 שסטה לנתיבו ואילו הנתבע 1 מודה שהתובע אינו אחראי לתאונה, אך טען שסטייתו לנתיב הנגדי נגרמה עקב החלקה בכביש.

4.בישיבת קדם משפט, הסכימו ב"כ הצדדים כי עיקר המחלוקת היא בשאלת ירידת ערך של האוטובוס ונמנעו מבקשה לבירור שאלת נסיבות התאונה. מי מהנהגים, לא נחקר על נסיבות התאונה ולא הוגש תצהיר של הנתבע על מנת להוכיח את הגנתו בנידון כי אם הודעה על התאונה בלבד. מעיון בהודעה עולה כי הנתבע, נסע בעליה בעיקול ועקב מי הגשמים הראשונים ,כתיאורו, הוא איבד שליטה על הרכב וסטה לנתיב הנגדי בו נסע האוטובוס.

5.לא די בתיאור זה כדי להוכיח כי התאונה ארעה כתוצאה מהחלקה שאינה בשליטתו של הנתבע. על הנתבע, להתאים את נסיעתו לתנאי הכביש וגם אם נקוו מי גשמים בכביש, לא הוכח כי לא ניתן היה להשתלט על הרכב בנהיגה מושכלת בהתאם לכך.

6.יתירה מכך, הנתבע נסע בעליה כמתואר בהודעתו ובכך, יש כדי להקל על השליטה ברכבו. מנגד, התובע שנסע דווקא בירידה המכבידה על שליטה על הרכב נהג כדין למרות מי הגשמים . מכאן אני למדה כי תנאי הכביש לא היה בהם כדי לפטור את הנתבע מאחריותו לתאונה.

לפיכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1.

7.בהחלטתי מיום 08/07/08 הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, במינויו של השמאי ישראל דרנוב (להלן – "המומחה") לאור המחלוקת בין השמאים מטעם התובע והנתבעים 1 ו-2 בשאלת ירידת ערך ומס' ימי ההשבתה שנדרשו לצורך תיקון האוטובוס.

8.לאחר שהוגשה חוות הדעת של המומחה, נעתרתי לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה בצירוף הנתבעת 3 שביצעה את התיקון, לאור קביעותיו של המומחה לפיהן חלק מירידת הערך נגרמה עקב תיקון לקוי וירוד של האוטובוס ע"י המוסך.

9.הנתבעת 3 דחתה את טענותיו של התובע כנגדה וטענה כי שגה המומחה בקביעותיו בעניין טיב התיקון. לטענתה, התיקון בוצע כראוי ובליווי של השמאי מר זידאן מטעם התובע בכל שלבי התיקון. כל שניתן ללמוד מחוות הדעת של המומחה הוא על נזקי צבע קלים והללו, נגרמו לטעמה לאחר שהסתיים התיקון. הנתבעת 3 הודיעה כי אף שהיא אינה חייבת בכך, היא נכונה לבצע כיום את תיקוני הצבע והייתה עושה כן, גם אילו ביקש זאת ממנה התובע קודם להגשת התביעה כנגדה.

10.הנתבעת 3 טענה כי אם וככל שקיימת ירידת ערך, הדבר נגרם כתוצאה מהתאונה ולא כתוצאה מבצוע התיקון. בתמיכה לכך, הגישה הנתבעת 3 חוות דעת של שמאי מטעמה מר עזרא שוהם וכן הוגש תצהיר של מנהל המוסך, על אופן ביצוע התיקון. מר שוהם קבע בחוות דעתו כי הנזק שנגרם לאוטובוס שולי וללא פגיעה בשלדה. התיקון, בוצע כראוי ותוצאותיו בדומה למצב של אוטובוס שלא עבר תאונה וככל שיש ירידת ערך, הריהי כתוצאה מהתאונה ולא עקב התיקון.

דיון ומסקנות:

11.שמעתי את עדויותיהם של השמאים מטעם בעלי הדין ואת עדותו של המומחה ובנוסף, את עדותו של מנהל הנתבעת 3 , מר תורג'מן. כך גם, עיינתי בכתבי הטענות ובתמונות שהוגשו במסגרת העדויות ובסיכומים שהוגשו ע"י הצדדים.

12.המומחה מונה לאחר שהאוטובוס תוקן ולפיכך, היה בידו לבדוק את הרכב במצבו לאחר ביצוע התיקון ע"י הנתבעת 3 ולבחון את מצבו של האוטובוס לאחר התאונה עובר לתיקון, מעיון בתמונות האוטובוס, שהוצגו בפניו. המומחה קבע בחוות דעתו כי הנזק בקדמת מרכב האוטובוס היה נזק משמעותי שכן, נגרם עיוות לחלקו הקדמי (ראה גם עדותו של מר זידאן על אותות התאונה, עמ' 24 שורות 16-20). המומחה, דחה את קביעתו של השמאי גולדשטיין על נזק מרכב שולי בלבד וקבע כי נגרם לו נזק מהותי. נותרו לדבריו ולפי חוות דעתו, סימני תיקון רבים שחלקם אינם הכרחיים וניתן היה למנוע אותם, אילו בוצע תיקון איכותי ע"י הנתבעת 3.

13. המומחה קבע כי ירידת ערך בשיעור כולל היא של 10% וחילק אותה לשתיים. 5% עקב התאונה גופה ו – 5% , לנוכח בצוע תיקון לקוי וירוד.

המומחה קבע כי שווי האוטובוס הוא בסך של 950,000 ₪ לאחר שהפחית ממחירו 5% בהיותו רכב תיירות (עמ' 1 שורות 2-11 ) ובאופן המתיישב עם עדותו של השמאי גולדשטיין על בלאי של 5% (עמ' 31 שורות 1-8). לפיכך, קבע המומחה כי ירידת ערך עקב התאונה עצמה היא בסך של 47,500 ₪ ובסך של 47,500 ₪ עקב איכות התיקון.

לפי קביעת המומחה, היה מקום להשבית את האוטובוס למשך 12 יום לצורך ביצוע התיקון ולא למשך 15 יום כפי שהעריך השמאי מטעם התובע.

14.בחקירתו השיב המומחה כי קביעתו על היות הנזק, נזק משמעותי היא מחמת מיקומו של הנזק עקב התאונה והפגיעה בקורות המשפיעה על מהות הנזק. חלקי השלדה המקוריים לא ניזוקו אך עצם התיקון של הרכב, מותיר "צלקות" כדבריו. נזק זה, אינו משפיע על השימוש היומיומי ברכב כי אם בעת מכירתו. נכונים הדברים לדבריו, בהיות האוטובוס לתיירים ואפילו, אם הוא נועד להסעות ילדים (עמ' 4 שורות 14-16, ו- 27-30).

15.המומחה נחקר ארוכות בעניין טיב התיקון. לדבריו, הוא ראה מרווחים גדולים מהמרווחים המצויים באוטובוס מסוגו אשר לא תוקן. ניתן היה לטעמו, לצמצם את הרווחים במהלך התיקון וההרכבה של החלקים שהוחלפו בחיבורם בצורה ראויה יותר (בהפנותו לתמונה מ/10) ובגימור טוב יותר (תמונות מ/7 – מ/13). המומחה, הפנה בנוסף לכך לתמונה מ/1 בהצביעו על מרווח לא אחיד בחיבור של החלק , בין תחילת החיבור בקצה אחד ועד לסופו בקצהו השני באופן המלמד, על גידול ברווחים. בדומה לכך הפנה המומחה שוב לתמונה מ/12 – מ/13 (עמ' 4 שורות 6-8, עמ' 9 שורות 27-28). לדבריו, השוני במרווחים בגין התיקון, יכול שינוע אחרי התיקון בין 10% ל - 20% בין החלק העליון לתחתון ולא כפי שבוצע בפועל בשיעור גבוה מזה.