נוכחים: העורר וב"כ עו"ד אבו מדיעם
ב"כ המשיבה עו"ד דקלה סרן
החלטה
ערר על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט איתי ברסלר – גונן) במ"ת 35450-0510 מיום 24.05.09, בה נקבע, כי קיימת עילת מעצר נגד העורר, הוזמן תסקיר ונקבע דיון ליום 21.06.10.
נגד העורר הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של התפרצות לבניין שאיננו דירת מגורים – עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:"החוק"), ניסיון גניבה- עבירה לפי סעיף 25, 383 ו-384 לחוק, גניבה – עבירה לפי סעיף 383 ו-384 לחוק וכן היזק בזדון- עבירה לפי סעיף 452 לחוק.
על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 20.05.10, בין השעות 00:30 עד השעה 09:30, פרץ העורר לעסקו של עטא קשאעלה, עסק בשם מסעדת תאבון, שבשכונה 10 בית 10, בכך שפתח את הדלת, אשר הייתה סגורה ולא נעולה ונכנס פנימה, זאת בכוונה לבצע גניבה.
עוד נטען, כי באותו אירוע ניסה העורר לפתוח את הקופה, תוך חבלה בה, וזאת בכוונה לשלול את הכסף שבתוכה. משלא צלח, גנב את קופת הצדקה שהייתה במקום והסתלק.
בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיים יסוד סביר לחשש כי העורר יסכן את בטחונו של הציבור באם ישוחרר וזאת בשים לב למיוחס לו ולעברו הפלילי.
המשיבה ציינה בבקשתה כי לחובת העורר הרשעה בגין עבירת שוד, בגינה ריצה מאסר בפועל ושוחרר רק לאחרונה. כמו כן, לחובתו של העורר מאסר על תנאי בן 6 חודשים מת.פ 245/09 של בית משפט לנוער בבאר שבע.
בבית משפט קמא טען ב"כ העורר כי לא קיימת עילת מעצר ולפיכך יש להורות על שחרורו של העורר.
ב"כ העורר טען כי על פי הפסיקה, כדי שתקום עילת מעצר בעבירת רכוש בודדת, צריך להצביע על התארגנות של עבריינים, תכנון מוקדם, תחכום, ואלה אינם מתקיימים במקרה דנן.
בנוסף טען הסנגור, כי עבר פלילי כשלעצמו אינו יכול להקים עילת מעצר.
בית משפט קמא קבע, כי עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע, שבתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך כדי סיכון חיי אדם או שלמות גופו. על כן, יכולה לחול עילת מעצר גם כאשר מדובר בעבריינות בודדת, אף אם מדובר בעבריינות רכוש גרידא.
במקרה דנן, קבע בית משפט קמא, מדובר באדם שאינו מבין את חומרת מעשיו הקודמים ואת הצורך בשמירה על החוק ועל רכושו של האחר. זו הסכנה הנשקפת המעורר וסכנה זו מקימה את עילת המעצר.
העובדה, כי העורר אינו חושש להתפרץ לחצרו ולרכושו של אחר, בשילוב עם עברו הפלילי, מקים לדעת בית משפט קמא מסוכנות מהעורר. אין כל סיבה טובה מדוע לא יחזור העורר על מעשהו אם ישוחרר, גם אם יהיה כרוך הדבר אף בסיכון לגופו של האחר.
מדובר בהתנהגות עבריינית רצידיביסטית, שיש בה סיכון המגיע כדי הקמתה של עילת מעצר.
על החלטה זו של בית משפט קמא נסב הערר שבפני.
ב"כ העורר טען בדיון בפני, כי טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי מתקיימת עילת מעצר שכן, את עילת המעצר יש לבחון על רקע העבירה הנוכחית המיוחסת לעורר באותו כתב האישום ולא על סמך העבירה הקודמת, עליה שילם העורר במאסר.
הסנגור עתר לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על שחרורו של העורר, ולחילופין, להסתפק בתנאים שיבטיחו התייצבותו למשפט.
ב"כ המשיבה טענה, כי העובדה שהעורר ביצע את העבירות בסמיכות זמנים יחסית קצרה למועד שחרורו בגין תיק קודם (עבירת שוד- שבה הקורבן הייתה מתלוננת כבת 70), ולמרות העובדה שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה, הוא חזר וביצע עבירות. לכן, המסוכנות לרכוש הציבור הינה מסוכנות ברורה.