אבו סבית נ' משרד הפנים

פסק דין

ההליך

מדובר בעתירה להורות על ביטול החלטת שר הפנים ולשכת האוכלוסין בבאר שבע מיום 18.7.10, לדחות את בקשת העותרת 2, לקבל מעמד בישראל במסגרת הליך איחוד משפחות, מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב –1952.

העובדות המוסכמות

העותר 1 הינו אזרח ישראלי ותושב, יליד 1944.

העותר 1 נישא לראשונה לגב' אבו אטרש זאנה, נולדו להם שני ילדים והם התגרשו בשנת 1970. ביום 8.1.75, התחתן העותר בשנית עם גב' אבו סבית סמיחה, ולהם 7 ילדים משותפים, אך שנה לאחר קבלת האזרחות של גב' סמיחה אבו סבית, ביום 24.2.98, התגרש העותר גם מאישה זו, וביום 2.3.99, נישא העותר לעותרת 2.

העותרת 2 הינה בת 40, ילידת בית ג'אלה, תושבת ארעית מסוג א/5 בישראל, מכוח נישואין לעותר 1.

בני הזוג קיבלו אישור נישואין מבית הדין השרעי בבאר שבע ביום 19.1.00.

ביום 24.1.00, הגישו העותרים בקשה להליך מדורג מסוג א/5 בהסתמך על נישואיהם. בקשתם לאיחוד משפחות אושרה, וביום 10.7.00, הוענקה לעותרת 2 אשרת ביקור (עובד זמני) מסוג ב/1 למשך חצי שנה, וביום 10.1.01, הוענקה לה אשרת ארעי (ארעי כללי) א/5 למשך שנה, אשר מוארכת מפעם לפעם ובתוקף מאז ועד היום.

לעותרים נולדו 6 ילדים משותפים מנישואים אלה, הלומדים במסגרת מסודרת בחורה.

ביום 13.6.10 פנו העותרים בבקשה לשדרג את מעמדה של העותרת 2 מאשרה מסוג א/5 מתחדש לתושבות קבע.

ביום 18.7.10, השיבה המשיבה לעותרים, כי לאור החלטות הממשלה והוראת השעה, לא ניתן לשדרג את מעמד העותרת 2, וביום 4.11.10, כחמישה חודשים לאחר מתן ההחלטה בעניינם, הגישו העותרים עתירה נגד ההחלטה זו.

בעתירה טענו העותרים

אף שהוראת השעה, החלטת ממשלה מיום 12.5.02 וחוק הכניסה והאזרחות אינם מאפשרים להעניק מעמד קבע, מדובר במצב חריג ובלתי סביר, "המקפיא" את העותרת 2, שהינה נשואה ואם לילדים, באותו מעמד, ללא שינוי או אימוץ מדיניות מקלה לבני זוג "ותיקים", בעת שילדיה הינם אזרחי ישראל.

מעמד ארעי ניתן לתושב בדרך כלל למשך 3 שנים, ואין להנציח את הארעיות עד אין סוף.

מדיניות זו של המשיב בנסיבות של העותרת 2, הינה בלתי סבירה באופן קיצוני ומהווה הפרה בוטה של זכויותיה, כאדם וכתושב ארעי, ומהווה מעין "חרב גירוש מתהפכת מעל ראשה".

פער הגילים בין העותר 1 לעותרת 2 הינו פער של 26 שנים. העותר 1 הינו נכה המוכר לביטוח לאומי, סובל מבעיות רפואיות שונות, ביניהן סכרת, ולכן חוששת העותרת 2, כי אם יורע מצבו של העותר 1, והוא ילך לעולמו בעודה במעמד ארעי, משרד הפנים ישלול ממנה את תעודת הזהות הזמנית שלה, בתואנה שהעותר –"המזמין", נפטר ואין לה עילה להישאר בתחומי ישראל. מדיניות זו של הפסקת מעמד ה"מוזמנת" על ידי המשיב הינה שכיחה במגזר הבדואי, בו פער הגילים בין בני הזוג משמעותי, כאשר מות ה"מזמין", גורר כמעט באופן מיידי את נטילת תעודת הזהות הזמנית מהמוזמנת או אי חידוש תוקפה ודרישה שתצא לאלתר מישראל לשטחים. סכנה זו מעצימה את חששה של העותרת 2, להישאר נטולת מעמד ומגורים ומופרדת מילדיה. אשר על כן, אימוץ "הוראת השעה" נגד עותרת "ארעית - ותיקה", הינה שרירותית וגובלת באכזריות, וסכנת הגירוש מהארץ ופרידה כפויה מילדיה נעשית מוחשית משנה לשנה. מדובר במצב אנושי היוצר לחצים משמעותיים וכאבי לב במשפחה והדבר מחייב סעד משפטי.

ב"כ העותרים הוסיף, כי "הוראת השעה" ניתנה לפני כמעט עשור, על רקע אירועי "האינתיפאדה השנייה" והרצון של ממשלת ישראל למנוע מנושאי תעודת זהות כחולה לנצל את מעמדם בישראל כדי לעודד ולסייע לטרור, אולם מצב זה אינו רלוונטי לגבי העותרת 2, שהינה אם לתשעה ילדים המחכה 9 שנים לשדרוג מעמדה.

בכתב התשובה טענה ב"כ המשיב

יש לדחות את העתירה, הואיל ולא נפל כל פגם בהחלטת וזאת, לאור החלטת הממשלה מיום 12.5.02, וחוק האזרחות והכניסה לישראל ("הוראת שעה"), התשס"ג -2003, הקובעים, כי בתקופת תוקפו של חוק האזרחות לא תוענק ל"תושב האזור" אזרחות ולא יינתן לתושב האזור היתר לשהייה בישראל, לפי תחיקת הביטחון. ביחס לבקשות שאושרו בטרם כניסתן של הוראות אלו לתוקף, מנוע שר הפנים מלשדרג את מעמדו של מי שנמצא בתוך ההליך המדורג, מה גם, שחוקיותו של חוק האזרחות הוראת השעה, אושרה בבג"צ 7052/03 עדאלה ואח' נ' שר הפנים ואחרים, תק-על 2006 (2) 1754, בהרכב מורחב של 11 שופטים, ולכן לא ניתן להיענות לסעד המבוקש ולא נמצא טעם לעורר דיון מחדש בשאלת חוקתיות חוק הוראת השעה.