אבו סביח נ' מהלווס

החלטה

רקע

מונחת לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' רנר) מיום 21.10.12, במסגרת ת"א 40902-09-12.

הרקע לבקשה זו יובא להלן, בקצרה: המבקש והמשיב היו שותפים לבניית מבנה בן 7 דירות בשכונת בית חנינא. הדירות שנבנו חולקו בין השניים. הסכסוך מושא החלטתו של בית משפט קמא נוגע לאחת הדירות במבנה (להלן: "הדירה"). ביום 20.9.12 הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני (להלן: "הבקשה") אשר יאסור על המשיב להיכנס לדירה או להפריע לו בהחזקתו בדירה. במקביל, הגיש המבקש גם כתב תביעה נגד המשיב שעניינו אכיפת הסכם השותפות בין הצדדים.

בית משפט קמא קבע את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים ליום 24.9.12. לדיון זה התייצב המבקש בלבד ואדם נוסף שהצהיר כי המציא את הבקשה לידי המשיב, באמצעות בנו. המשיב לא התייצב לדיון. לאחר שהאדם הנוסף הצהיר על נסיבות המסירה הנטענת, ועל סמך הצהרתו של המבקש לפיה לא מתגורר איש בדירה, ניתן על ידי בית משפט קמא צו מניעה זמני האוסר על המשיב למנוע מהמבקש מלהיכנס לדירה.

ביום 28.9.12 הודיע המבקש לבית משפט קמא כי ביום 24.9.12 נכנס לדירה, שהייתה, לטענתו, ריקה, ותפס בה חזקה.

ביום 2.10.12 הגיש המשיב אל בית משפט קמא "בקשה בהולה לביטול החלטה ולהסרת פלישה טרייה". במסגרת בקשה זו עתר המשיב לביטול צו המניעה שניתן במעמד צד אחד, וזאת בהעדר המצאה כדין של הבקשה לידיו. עוד נטען על ידי המשיב, כי למבקש לא הייתה כל חזקה בדירה במשך שנים קודם הגשת הבקשה, וכי המשיב הוא שהתגורר שם עם משפחתו, ובהמשך התגורר שם שוכר מטעמו, עד ליום 18.9.12.

נוכח טענות המשיב בעניין ההמצאה, התקיימו בפני בית משפט קמא שני דיונים בשאלה זו, בהם נחקרו עדים מטעם הצדדים.

בהחלטתו מיום 21.10.12, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי, קבע בית משפט קמא כי לא שוכנע שבוצעה המצאה כדין של הבקשה לידיו של המשיב, וכפועל יוצא מכך קבע בית המשפט, כי יש לבטל את צו המניעה שמכוחו תפס המבקש חזקה בדירה. עוד נקבע, כי במצב דברים זה על המבקש לפנות את הדירה בתוך 7 ימים. כמו כן, בית משפט קמא קבע מועד לדיון בבקשה במעמד שני הצדדים.

על החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה שלפניי. יוער, כי בית משפט קמא נעתר לבקשת המבקש והורה על עיכוב ביצוע החלטתו עד למתן הכרעה בבית משפט זה.

טענות המבקש

במסגרת הבקשה שלפניי טוען המבקש, כי בית משפט קמא חרג מסמכותו שעה שהורה לו לפנות את הדירה. לטענתו, היה על בית משפט קמא ליתן החלטה אך בבקשת המשיב לביטול צו המניעה, ותו לא.

בעקבות הגשת הבקשה שלפניי הגיש המשיב בקשה לסילוקה על הסף. על פי הנטען, עניינה של הבקשה הוא השגה על "החלטה בעניין קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה", אשר בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009, איננה אפשרית בדרך של הגשת בקשת רשות לערער. מכאן, כך נטען, שיש לדחות את הבקשה על הסף.

המבקש הגיב לבקשה זו וטען, כי אין הוא משיג על החלטתו של בית משפט קמא לבטל את צו המניעה שניתן במעמד צד אחד, אלא על החלטתו של בית משפט קמא בה נדרש לפנות את הדירה. מכאן, לשיטתו של המבקש, שאין הדבר בא בגדר הוראות הצו הנ"ל ואין עילה לסילוק התביעה על הסף. המשיב השיב לתגובה זו, והמבקש הגיש "הבהרה ותגובה לתגובה".

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בחומר שצורף לה ובתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. תחילה אעיר, כי אין אני מוצא לנכון להידרש לבקשה לסילוק על הסף שהגיש המשיב, וזאת משום שאני סבור שדין הבקשה שלפניי להידחות, אף לגופו של עניין.

לטענת המבקש, הדירה מושא המחלוקת שבין הצדדים הייתה ריקה לפני שהגיש את הבקשה למתן צו מניעה ביום 20.9.12. המבקש, כך על פי הודעה שהגיש, תפס חזקה בדירה רק לאחר צו המניעה שניתן במעמד צד אחד ביום 24.9.12. מכאן, שהמבקש תפס חזקה בדירה רק מכוחו של צו המניעה ובחסותו. משכך, לנוכח קביעתו של בית משפט קמא כי לא בוצעה המצאה כדין לידיו של המשיב, וכי יש לבטל את צו המניעה אשר ניתן על יסוד טענת המבקש כי בוצעה המצאה כדין, הרי שנובע מכך, שיש להחזיר את הגלגל לאחור. התוצאה המתבקשת וההגיונית היא, כי יש להשיב את המצב לזה שהיה קיים לפני שהמבקש פנה לבית משפט קמא בבקשה למתן צו מניעה זמני, ולפני שבית המשפט נעתר לבקשה ונתן צו במעמד צד אחד. יוצא, אפוא, שבית משפט קמא צדק בכך שבצד ביטול צו המניעה שנתן, הוא הורה על פינוי המבקש מהדירה.

סוף דבר

מהטעמים עליהם עמדתי, החלטתי לדחות את הבקשה. הגם שלא נתבקשה תשובה, הרי שלנוכח העובדה שהמשיב נדרש לפנות לבית משפט זה, אני מחייב את המבקש לשלם לו הוצאות בסך 3,500 ₪. סכום זה יועבר אל המשיב באמצעות בא כוחו מתוך הפיקדון שהפקיד המבקש, והיתרה תושב למבקש באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מהחלטתי.