אבו סאלח נ' זבידאת

פסק דין

העובדות הצריכות לעניין

בפניי תביעה בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 07/02/2006 (להלן: "התאונה").

התובע היה בעת התאונה בעל רכב מסוג טיוטה מ.ר 96-732-27.

הנתבע היה בעת התאונה נהג רכב התובע.

בכתב התביעה טען התובע כי האחריות לקרות התאונה הינה של הנתבע 1, שכן, במועד התאונה, עת תיקן הנתבע את רכבו במוסך של התובע בסח'נין, ביקש הנתבע מהתובע את רכבו בכדי לבצע סידור מסוים בסח'נין, אך כעבור שעה, כאשר שב הנתבע עם רכב התובע, הבחין התובע בפגיעה בחזית רכבו.

התובע הוסיף וטען כי הנתבע התחייב בפניו כי ישא בכל הנזק שנגרם לתובע.

התובע ציין כי השיהוי בהגשת התביעה נגרם כיוון שמסמכי התביעה נמסרו לעו"ד מסח'נין, אשר התרשל ולא הגיש את התביעה במועדה.

אשר על כן, תובע התובע סך של 9,256 ₪ המגלמים בתוכם את הנזק שנגרם לרכבו ואת שכר טרחת השמאי.

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את אחריותו לקרות התאונה נשוא התביעה דנן, וטען כי במועד התאונה, החנה את רכבו במוסך של התובע לשם תיקון, ולאחר שחזר למוסך על מנת לקבל את הרכב בחזרה הופתע כאשר התובע מסר לו כי הרכב שלו התדרדר אחורה ופגע ברכבו של התובע וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לרכב התובע לטענתו.

הנתבע הוסיף וטען כי האמין לגרסתו של התובע, בהיותו חאג', ומסר לחברת הביטוח הודעה על תאונה בהתאם לגרסתו של התובע, והתובע הגיש תביעת צד ג' כנגד חברת הביטוח הפניקס.

הנתבע טען כי ביום 18/06/2006 חברת הביטוח דחתה את התביעה מאחר ומדו"ח החקירה של חברת הביטוח עולים ממצאים המעידים כי רכב הנתבע לא היה מעורב כלל בתאונה.

רקע משפטי לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

לכלל זה ישנם מספר חריגים – אלה הם המקרים בהם נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע [במקרה של טענת הודאה והדחה (וראה: רע"א 7454/96 איזבנסקי נ' טיטלבום (לא פורסם)); במקרה של נזק ראייתי כבד (וראה: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5)54); וכן במקרים נוספים] או המקרים בהם אין די בקיומה של הטיית מאזן ההסתברויות, ויש צורך בהרמת נטל הוכחה כבד יותר [דך למשל בתביעות נגד עיזבון (וראה: ע"א 5997/92 מלק נ' עיזבון דויטש, פ"ד נא(5)1), בתביעות נגד קטין, חולה נפש או נעדר (ס' 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971); וכן במקרים נוספים].

נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

לדוגמה, ניתן לבחון סיטואציה בה פלוני, בעל עסק לממכר מוצרי כתיבה, טוען כי מכר בהקפה לאלמוני כלי כתיבה לילדיו, וזה האחרון אמר כי ישלם לפלוני חובו כעבור חודש ימים. משעבר חודש ימים זה ואלמוני לא הגיע לפרוע חובו, הגיש פלוני תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שזה יחייב אלמוני לשלם חובו לפלוני.

על מנת שבית המשפט יפסוק לטובתו של פלוני ראשית עליו לשכנע את בית המשפט כי אכן נערכה עסקת מכר בהקפה בה פלוני מכר לאלמוני הציוד. כיצד יוכיח פלוני לבית המשפט כי אכן נערכה עסקת מכר מעין זו?