אבו נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

פסק דין

1.בפנינו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 1.12.09 אשר קבעה למערער נכות יציבה משוקללת בשיעור 62%.

2.קדמו להליך שבפנינו ארבעה הליכים משפטיים. נביא את תמציתם, שכן אלו הבסיס לערעור המונח בפנינו כעת.

3.המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 21.5.98. ארוע זה הוכר כתאונת עבודה.

4.בעקבות פגיעתו בתאונה, היה המערער מאושפז בבתי חולים שונים עד ליום 9.11.99.

5.ביום 13.2.00 הגיש המערער למשיב תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

ביום 29.8.01 מסרה הוועדה הרפואית החלטתה בעניינו של המערער (נספח ב' לכתב הערעור).

המערער הגיש ערר על החלטה זו לוועדה רפואית לעררים של הנתבע (נספח ג' לכתב הערעור).

6.בעקבות החלטת ועדת העררים הגיש התובע ערעור ראשון לבית הדין (ב.ל. 2568/03).

ביום 30.6.05 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים לבחינה מחודשת, בהתאם להנחיות שפורטו בפסק הדין.

7.ביום 14.8.06 מסרה הועדה לעררים החלטתה (נספח ה' לכתב הערעור). על החלטה זו הוגש הערעור השני לבית הדין (ב.ל. 2827/06).

ביום 4.12.06 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים לבחינה מחודשת, בהתאם להנחיות שפורטו בפסק הדין.

8.ועדת העררים שבה והתכנסה בעניינו של המערער במועדים 29.1.07 ו- 10.9.07. המערער הופנה למומחה מתחום רפואת עור, ד"ר זלוטוגורסקי, אשר קבע כי אין מקום להכיר במחלת העור ממנה הוא סובל כאחת הפגיעות הקשורות בתאונה שעבר. נציין כי בעניין זה עמדה בפני ד"ר זלוטוגורסקי גם חוות דעת מתחום רפואת העור שניתנה על ידי ד"ר עזיזי במסגרת הליך מקביל שהתנהל בבית המשפט המחוזי, כמומחה מטעם בית המשפט.

כאמור בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי אין להכיר במחלת העור כפגיעה הקשורה לתאונה.

9.המערער שב והגיש ערעור שלישי על החלטות הועדה (ב.ל. 3041/07).

ביום 19.4.09 ניתן פסק דין בערעור על ידי חברתי כב' השופטת אנגלברג-שהם. בפסק הדין נקבע כדלקמן:

"אכן כטענת המשיב, קביעת ד"ר זלוטוגורסקי בדבר הסמיכות הנדרשת בין הדחק הנפשי להופעת הפסוריאזיס היא קביעה רפואית שבית הדין לא יתערב בה, אלא שלאחר הגשת הערעור, צורפה השלמה לחוות הדעת של ד"ר עזיזי מיום 12/10/08, המתייחסת לסוגיה זו.

           ההשלמה הנ"ל מאוחרת למועד הועדה לעררים ולפיכך לכאורה אין כל פגם משפטי בעובדה שהועדה לא התייחסה אליה.

אולם משקביעת ד"ר זלוטוגורסקי לפיה יש להכיר בין דחק נפשי להופעת הפסוריאזיס רק כאשר לא חלף חודש מהדחק, הינה קביעה לאקונית, ומשד"ר עזיזי מפרטת במסמך מיום 12.1.08 בצורה מנומקת ומפורטת את האסכולה הרפואית התומכת בקיום קשר סיבתי, תוך פירוט המתועד היטב בספרות הרפואית ומפנה לשורה של מאמרים וספרות בעניין זה, מצאתי כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים – על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לחוות הדעת של ד"ר עזיזי מיום 30.9.02 ומיום 21.10.08 , ותבהיר אם אין לקבל את האמור בהן.

ככל שהוועדה תתייעץ עם רופא מומחה בתחום העור, לא יישלח עניינו של המערער שוב לד"ר זלוטוגורסקי, אלא למומחה אחר.