אבו מוך נ' אבו מוך

פסק דין

התובע המתגורר בכפר קרע הינו בעליו של רכב מסוג פולקסוואגן גולף מ.ר. 58-582-18 (להלן: "הרכב").

בתאריך 13.8.13 ניזוק הרכב בחלקיו השונים.

לטענת התובע, היה זה הנתבע אשר פגע ברכבו במהלך ויכוח בנוגע למקום חניה, משום שסבר בטעות כי מדובר ברכבו של אדם אחר. התובע מוסיף וטוען כי הנתבע הודה בפניו בגרימת הנזק ואולם על אף פניותיו החוזרות אליו, מסרב הוא לתקנו.

לתמיכת טענותיו בדבר אופי הנזקים והיקפם צרף התובע לכתב תביעתו חוות דעת שמאי אשר בדק את הרכב ביום 18.8.13 ומצא בו נזקים ב- 3 דלתות, מכסה מנוע, מגן קדמי ושמשות (ר' גם התצלומים המצורפים לחוות הדעת). את עלות תיקון הנזקים העריך השמאי בסכום של 5,300 ₪ לא כולל מע"מ.

הנתבע מכחיש מכל וכל את טענות התובע כלפיו וטוען כי התובע "התבלבל בבעלי הדין".

בעדותו בבית המשפט הוסיף התובע ואמר כי הנתבע הינו אחיה של אשתו וכי עדי ראיה שונים שהיו במקום בשעת הארוע נשוא התביעה, סיפרו לו כי היה זה הנתבע אשר פגע ברכבו. עוד ציין התובע שהוא התלונן במשטרה אודות ארוע זה. יחד עם זה, במהלך העדות לא חזר התובע על הטענה המופיעה בכתב תביעתו ואשר לפיה הנתבע הודה בפניו בביצוע המעשה.

העדים, מר מוחמד אבו מוך ומר אמיר אבו מוך, העידו גם הם וטענו כי ראו במו עיניהם את הנתבע (ביחד עם אחיו עומר) פוגע ברכבו של התובע:

העד מוחמד אבו מוך אמר: " שמעתי צעקות, יצאתי מהבית אני ואחי אמיר, ראיתי את אחמד ועומר שוברים את האוטו של דוד שלי".

העד אמיר אבו מוך אמר: "ראיתי את אחמד אבו מוך ואת אחיו עומר שלא נמצא כאן באולם. ויצאנו להפריד... הם צעקו על בן דוד שלי שיזיז את האוטו. בן הדוד שלי קוראים לו סאמר. ואז התחיל בלגן וצעקות ומכות ואח"כ שברו את האוטו של הדוד.. אחמד לקח כסא של העץ. חתיכות של העץ ודפקו את האוטו. זה חתיכה של עץ גדולה שאנחנו יושבים עליהם ודפק את האוטו, כל הזכוכית של האוטו...".

העד ג'לאל אבו מוך אמר: " ראיתי את אחמד אבו מוך ששובר את האוטו.... עם חתיכת קרש, ברזל, לא זוכר.... הוא היה עם אחים שלו גם... אח שלו עומר היה".

הנתבע אישר בעדותו כי הוא אכן נחקר במשטרה אודות הארוע נשוא התביעה ואולם לטענתו אף אחד מן העדים לא היה מוכן להתייצב לעימות עמו. לשאלה כיצד הוא מסביר את טענות התובע ועדיו כנגדו, השיב הנתבע כי התובע ובני משפחתו הקרובים סבורים שהוא ובני משפחתו נותנים גיבוי למי שהואשם ברצח אדם שהיה קרוב אליו. הנתבע חזר על הכחשתו בכל הנוגע לגרימת הנזק לרכבו של התובע ואמר: "לא שברתי ולא נתתי מכות ולא רבתי עם אף אחד וגם הייתי בחקירה והייתי מוכן לעימות ואני בחיים שלי לא נתתי מכה לאף בן אדם ואין לי שום עניין עם אף אחד ולא הייתי מעורב בשום דבר אף פעם".

בתגובה לדברי הנתבע אמר התובע: "מה יש לי נגד הנתבע? הרצח היה לפני שנתיים והם לא מעורבים בו ומי שעשה את זה קבל את העונש שלו".

לנוכח טענות הצדדים בדבר חקירת משטרה שנפתחה בעקבות הארוע נשוא התביעה הוריתי למשטרת עירון להציג בפני את תיק החקירה.

בבחינת חומר החקירה מצאתי כי בעוד שבעדותו בבית המשפט טען התובע כי מדובר בארוע שארע על רקע ויכוח על מקום חניה, בתלונתו במשטרה הוא כלל לא אמר זאת. לא זו אף זאת – באותה חקירה ובניגוד לדבריו בבית המשפט, נעץ התובע את הסיבה למעשה באותו סכסוך שעליו מדבר הנתבע ואמר: "אני חושד בשלושה אחים אשר מסוכסכים עם המשפחה שלי...הרקע בגלל רצח בן אחי לפני כשנה וחצי ובגלל שהעדנו אני ומשחפצי בבית משפט והזכרנו אותם, הסתכסכנו איתם".

בנוסף לכך, בעוד שבתלונתו במשטרה לא העלה התובע טענה כלשהי כלפי הנתבע ואחיו בקשר לתקיפת עדי הראיה ואילו הם טענו כך ולמרות זאת סרבו לביצוע עימות עם הנתבע.

במצב דברים זה החליטה המשטרה לסגור את תיק החקירה בהעדר ראיות מספיקות להוכחת אשמתם של הנתבע ואחיו בגרימת הנזק ובתקיפה.

לאור כל האמור לעיל ובעיקר לנוכח הסכסוך הנטוש בין הצדדים אשר להתרשמותי אכן עומד ברקע הגשתה של תביעה זו וסירוב העדים לעימות עם הנתבע חוששני כי אין בידי לקבוע במידה הדרושה במסגרת הליך זה שהתובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת תביעתו.

הנני מחליטה אם כן לדחות את התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪.