החלטה
1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת עדוי) מיום 8.12.13, בבקשה להחזרת תפוס בהתאם להוראת סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט – 1969, במסגרת ה"ת 7718-12-13.
2.כמפורט בהחלטת בית המשפט קמא, העורר 1 הינו מנהלן של העוררות 2 ו- 3, שהינן חברות העוסקות בעבודות תשתית, פיתוח ועפר. בחודש ינואר 2012 נפתחה כנגד העוררים וחשודים נוספים חקירה בחשד לביצוע עבירות מס. במסגרת חקירה זו, נערכו חיפושים בבתי החשודים, לרבות העורר 1. במסגרת אותה חקירה החשודים נעצרו ובהמשך שוחררו כנגד מתן ערבויות שבינתיים תוקפן פג.
3.עם התפתחות החקירה נמצאו, לטענת המשיבה, ראיות חדשות משמעותיות כנגד החשודים, לרבות העוררים, הקושרות אותם לביצוע עבירות נוספות; עבירות רישום כוזב במסמכי תאגיד, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות הלבנת הון בהיקפים הנאמדים במאות מיליוני שקלים. על כן, ביום 2.12.13 נפתחה חקירה גלויה כנגד העוררים בגין החשדות הנ"ל, ובמסגרתה הוצאו צווי חיפוש שבמסגרתם נתפס רכושם של העוררים, ובכלל זה רכבים וציוד מכני הנדסי וחשבונות בנק.
4.בבקשה להחזרת תפוס בבית משפט קמא שהוגשה ביום 3.12.13, ביקשו העוררים שחרור הרכוש שנתפס והעברת הצווים מכוחם נתפס הרכוש לעיונם. לחילופין התבקש שחרור כספים מתוך חשבונות הבנק של העוררות 2 ו-3, לצורך תפעולן השוטף ובכלל זה לטובת פירעונן של המחאות שניתנו לספקי העוררות בגין שירותים וסחורות שסופקו זה מכבר וכן לתשלום משכורות לכ-170 עובדים.
5.הדיון בערר החל בסמוך למתן החלטת בית משפט קמא והצדדים ניסו להגיע להסדר אשר יספק את שניהם. במהלך שלב זה ניתנה החלטה על שחרור 1.5 מליון ₪ לצורך ביצוע תשלומים שוטפים והצדדים ביקשו וקבלו ארכה על מנת להמשיך להידבר ביניהם. למרבה הצער לא הגיעו להסדר הדדי ובימים 23.12.13 ו- 24.12.13 הגישו הודעות נוספות המביעות את עמדותיהם נכון למועד זה.
עמדת העוררים
6.העוררים טענו שנגרם להם נזק קשה מנשוא כתוצאה מהמצב הקיים. נטען שהם הציגו בפני המשיבה את העובדה שכל יתרות הזכות לטובתם בחשבונות הבנקים משועבדים לטובת התחייבויות כלפי אותם בנקים וכי מצב זה מותיר את המדינה במצב שלא תפסה דבר. למרות זאת המדינה התעקשה לטענתם להמשיך לתפוס באותן יתרות כאשר התוצאה היחידה הינה פגיעה קשה ביכולתם של העוררים לעמוד בהתחייבויות כלפי ספקים ונותני שירותים ולקבל ליווי בנקאי כלשהו לצורך עסקיהם.
7.העוררים טענו שהציגו בפני המדינה שיש ביכולתה לתפוס ציוד ורכבים שאינם משועבדים בסך כולל של 8.8 מליון ₪ וכן ציוד ורכבים שלא נתפסו ומשועבדים למחצה בשווי נוסף של 8.4 מליון ₪. נטען שהמדינה לא נתנה כלל דעתה לאפשרות זו.
8.נטען עוד שהעוררים הציעו למשיבה להעביר את תפיסת יתרות הזכות שנתפסו על ידה במע"צ לגופים אחרים ציבוריים וממשלתיים החייבים לעוררים כספים עתידיים על בסיס חשבונות מאושרים לתשלום. נטען שהמדינה כלל לא נתנה דעתה להצעה זו. נטען עוד שהעוררים הציעו למדינה כי תחת הקפאת יתרות הזכות בידי מע"צ תועבר הוראה בלתי חוזרת לפיה סך של 250,000 ₪ מדי חודש יועברו לידי המדינה מחשבונות מאושרים עתידיים, עד לגובה הסכום שנתפס על ידה בידי מע"צ, אך הצעה זו נדחתה אף היא.
9.נטען עוד שהעוררים זכו לאחרונה במכרזים בגובה של 150 מליון ₪ מול החברה הממשלתית להגנות ים המלח בע"מ. בעניין זה צויין שהעוררים קיבלו לידיהם פניה שנערכה על ידי אחד ממתחריהם באותם מכרזים המבקשת לבטל את הזכיה שלהם במכרז בשל ההחלטות שניתנו בבית משפט קמא ובית משפט זה באשר לתפיסת נכסיהם (בעניין זה אני מפנה למסמכים שצורפו בנספח ד' לתגובה האחרונה מיום 23.12.13). העוררים הוסיפו וטענו שבשלב זה יש להחזיקם כחפים מפשע ותפיסת נכסיהם מתורגמת למציאות עגומה עבורם ונטען שהמדינה אינה בוחנת בצורה הולמת כיצד ניתן למזער את הפגיעה בהם במהלך תקופת החקירה. נטען שיש לקבל את הערר במלואו ולהותיר את העוררות באיתנות פיננסית. לאור הפניות שנעשו דוגמת נספח ד' שהוזכר לעיל, התבקשה עוד אמירה כלפי כולי עלמא שיש להחזיק את העוררות בשלב זה כחפות מכל פשע.
עמדת המדינה
10.גם המדינה ביקשה שתינתן החלטה שיפוטית ביחס לרכוש התפוס זאת מאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה. המדינה ציינה שביום 16.12.13, לאחר הדיון הראשון בערר, נפגשו הצדדים ומאחר שהוצגו בפניה על ידי העוררים נתונים נוספים באשר לרכוש התפוס והועלו חלופות תפיסה אפשריות שלא הוצגו קודם לכן, התבקשה ארכה למיצוי במו"מ בין הצדדים. המדינה טענה ביחס לרכוש התפוס שעדיין רב הנסתר על הגלוי וכי בדיקת טענות ובקשות העוררים אורכת זמן רב. נטען שהמדינה משקיעה מאמצים רבים בבדיקת כל טענה המועלית על ידי העוררים, בין אם מדובר בביצוע בדיקות עובדתיות או בין אם מדובר בביצוע בדיקות משפטיות. נטען שעד למועד הגשת התגובה טרם הסתימה מלאכת האיסוף וניתוח הנתונים הרבים הנוגעים לבקשת העוררים. ואולם, צויין שמהנתונים שכבר נותחו עולה תמונה לפיה לא תוכל המדינה לקבל את הצעת העוררים באשר להמרת הנכסים התפוסים בדרכים חלופיות.
11.הוזכר שהחקירה בעניינם של העוררים החלה באופן גלוי ביום 2.12.13 ונמצאת בתחילת דרכה וכי עם כל הצער, לא ניתן למנוע את הפגיעה הצפויה בעסקיהם של העוררים כל עוד מתקיימת חקירה פלילית וכי יש ליתן עדיפות להמשך החקירה תוך הבטחת תפיסה אפקטיבית של רכוש העוררים. המדינה ביקשה להדגיש שמבחינת היקף התפיסה יש להביא בחשבון את היקף העבירות בהם נחשדים העוררים: כאשר היקף העבירות בהם נחשדים העוררים עומד על כ- 200 מליון ₪ הלבנת הון ו- 40 מליון ₪ עבירות מס וזאת לעומת היקף תפיסה נמוך בעשרות מונים מסכומים אלה. המדינה טוענת שמדובר בתפיסת מידתית ונטען שקיימים לעוררים כספים, נכסים ורכוש רב שלא נתפס או שנתפס רישומית בלבד. נטען שהמשיבה פעלה בשיקול דעת כאשר החליטה שלא לבצע תפיסה גורפת על כלל הרכוש למרות שיכלה לעשות כן. נטען עוד שהמדינה שחררה מיוזמתה כמחצית מחשבונות הבנק התפוסים טרם התקיים דיון בנושא וזאת על מנת לאפשר המשך פעילות עסקית שוטפת.
12.המדינה הזכירה שבמסגרת התפיסה ביום 2.12.13 נתפסו והוקפאו כל חשבונות הבנק של העוררים, פרטיים ועסקיים; כי ביום 5.12.13, טרם החל הדיון, הודיעה המשיבה על שחרור 8 חשבונות בנק אשר בבעלות החברות העוררות ומנגד עמדה המשיבה על תפיסת 8 חשבונות בנק נוספים ועל תפיסת 8 חשבונות בנק פרטיים של העורר 1. נטען ששחרור החשבונות נבע מרצון המשיבה להיטיב עם העוררים כדי להותירם במצב שפעילותם השוטפת לא תפגע יתר על המידה. נטען עוד שהמשיבה השתדלה לצמצם את הפגיעה בעוררים בכל הקשור לפעולות המותרות בחשבונות הבנק התפוסים. כך בעקבות בקשה, אישרה המשיבה כיבוד 15 המחאות מתאריך ערך 1.12.13 מאחד החשבונות.
13.המדינה טענה שלא הוצגה בפני בית המשפט ולו ראיה פוזיטיבית אחת שתצביע על נכונות טענת העוררים בדבר אי יכולתם לפעול בחשבונות הבנק. לטענת המדינה עצם קיומן של התחייבויות בסך 39 מליון ₪ מול יתרות בסך 18 מליון ₪, לא מוכיח את הטענה שאין הם יכולים לפעול בחשבונות הבנק. נטען כי העוררים מעלים טענה פעם אחר פעם כי חשבונות הבנק הפרטיים והמסחריים קשורים זה לזה בשעבודים צולבים באופן שמתקיים קיזוז התחייבויות מול יתרות (עם תוצאה לפיה מול התחייבויות של 45 מליון ₪ מוצבות זכויות בסך 30 מליון ₪ בלבד). נטען שמבדיקה שערכה המדינה טענה זו אינה נכונה.
14.המדינה טענה שבהתאם לניתוח נתוני השעבודים שערכה, אין לראות בחשבונות הבנק של העוררים כיחידה אחת אלא יחידות שונות המחולקות לפי הבנקים השונים. כתוצאה קיזוז יתרות זכות וחובה מתאפשר רק בכל יחידה נפרדת. המדינה ציינת שטרם תסיים את בדיקתה של כל חשבון וחשבון לא תסכים לשחרור חשבונות בנק נוספים.
15.ביחס לסכומים שנתפסו והוקפאו בידי מע"צ, נטען שמדובר ברכיב אפקטיבי משמעותי ומובטח המצוי כעת בידי המשיבה כיוון שעל סכומים אלו לא חלים התחייבויות או שעבודים רשומים. נטען שמדובר בתפיסה מידתית לאור העובדה שקיימות לעוררים יתרות זכות מאושרות נוספות אצל לקוחות אחרים (בסך 35 מליון ₪). צויין עוד שעל פי החלטת בית המשפט שוחררו 1.5 מליון ₪ מתוך הסכומים התפוסים האמורים, אך למרות הצהרות העוררים, סכום זה לא שימש אותה בפועל לתשלום משכורות העובדים.
16.ביחס לכלי הרכב נטען ששוויים של אלה שנתפסו רישומית ופיסית יחד, לא כולל ניכוי שעבודים מגיע ל- 21.6 מליון ₪ בלבד. נטען שהערכה גבוהה יותר שסופקה על ידי העוררות אינה אלא טעות נגררת. המדינה טענה שהחל מהדיון הראשון בבית משפט קמא סך הנכסים שנתפסו ביום 2.12.13 עומד על כ- 54 מליון ₪ ברוטו (סכום זה כולל הערכת שווי גסה של כל נכסי הנדל"ן וכלי הרכב שנתפסו, יתרות הזכות בחשבונות הבנק ויתרות הזכות וערבויות שנתנו החברות העוררות למע"צ). ביחס לכלי הרכב עוד נטען שמימושם המיידי יביא לכל היותר לסך של 14 מליון ₪ והיות ומדובר בכלי עבודה, ערכם יורד מיום ליום ובהתאם יורד גם ערך מימושם.,
17.באשר לחלופות לתפיסה שהוצעו נטען שאין הן מקובלות על המדינה כלל ועיקר. נטען שאין מדובר בתפיסות שיהיו אפקטיביות וכי יהיה בהן כדי להרע את מצבה של המדינה עד כדי ביטול זכויותיה. נטען שהיענות להצעת העוררים לתפיסה חלופית תוך שחרור נכסים תפוסים בידה, תהווה הפרת החובות החלות על המדינה בשמירה והבטחת זכות עתידית לחלוט.