אבו לבדה נ' עסאף

פסק דין

1. בפניי תביעת לשון הרע. ביום 29.6.11 קבעתי, בעקבות הסדר דיוני בין הצדדים, את אחריות הנתבע. עתה הגיעה העת לפסוק בשאלת הפיצויים, בהמשך לטיעוני הצדדים.

2. מכתב התביעה עולה, כי הנתבע קילל את התובע, עורך דין אשר ייצג את הנתבע בהליך משפטי (ראו לפירוט של דברי הנאצה בפיסקה 17 לכתב התביעה). הדבר היה במשרדו של התובע, בנוכחות אחרים. הנתבע גם העלה אשמות שווא כלפי התובע, וייחס לו מעשי רמאות, מירמה וגניבה. הדברים נשמעו גם בכניסה למשרד ובחדר המדרגות. יצויין, כי התביעה סבה על לשון הרע האמורה, הגם שהיא מפרטת גם פעולות של איומים, וגם מעשה של תקיפה (דחיפה בחזהו של התובע). משכך, פסק דיני מבוסס אף הוא על לשון הרע האמורה.

3. התובע אינו טוען ואינו מביא ראייה לנזק ממוני כלשהו כתוצאה מן הדברים האמורים. הפיצויים נתבעים בגין נזק לא ממוני.

4. לצד החומרה, יש להביא בחשבון את ייחוסם של מעשים, העולים כדי חוסר יושר, ואף עבירות פליליות, לאדם שעיסוקו עריכת דין, ורמת היושר המצופה ממנו גבוהה. יש להביא בחשבון גם את העובדה, שמדובר בפרסום שנעשה בתוך משרדו של עורך הדין ובסמיכות אליו. יש בכך כדי להגביר את הפגיעה הנובעת מן הפרסום, הן מחמת העובדה שהדברים עלולים להגיע ללקוחותיו של עורך הדין, והן בשל הפער הממשי בין אופי הדברים שנאמרו ואופן אמירתם, ובין האווירה המכובדת והמאופקת לה ניתן לצפות במשרד עורכי דין. יש להביא בחשבון, כי הלכה למעשה, לא היה יסוד לדברים חמורים אלה. בהקשר זה, אזכיר כי בהחלטה לעניין האחריות, נדחתה טענת הנתבע כי התובע זייף את חתימתו על גבי תצהיר. נסיבות הפרסום ותוכנו מעלים מסקנה מסתברת, כי היתה לנתבע כוונה לפגוע בתובע בדברים שפרסם. לכל אלה יש ליתן משקל.

5. התובע טוען בסיכומיו לנזקים פיזיים כתוצאה מן הפרסומים. לא הוצג חומר רפואי העשוי לבסס קשר בין הפרסומים ובין הנזקים הנטענים. משכך, לא אוכל לקבל טענה זו.

6. לצד הקולא, יש להביא בחשבון כי מדובר בפרסום בעל פה. הפרסום נעשה במועד אחד בלבד. מספר הנמענים של הפרסום היה מצומצם. אין בכתב התביעה טענה כי בפרסום נשוא התביעה יוחסו לתובע מעשים ספציפיים, להבדיל מאמירות כלליות שייחסו לו רמאות, גניבה, מעילה באמון וכו'. זאת ועוד, ספק אם הקללות הנטענות בתביעה (להבדיל מאמירות אחרות המייחסות חוסר יושר), אף שהינן ניבולי פה חמורים, עולות כדי לשון הרע בנסיבות העניין. הטעם לכך הוא, שעל פי טיבן, אין מדובר באמירות עובדתיות. אדם סביר היה מפרש את האמירות כביטוי – גם אם חריף – לכעס, ולאו דווקא כדברים המקרינים על שמו הטוב של התובע.

7. לא למותר לציין, כי בסיכומי התובע נכללו עובדות (סעיפים 4, 5, 6, 7), אשר לא הופיעו בכתב התביעה. עובדות אלה נוגעות לתלונות שהגיש הנתבע ולתוצאות בירורן. לא היה מקום להוסיף דברים אלה (או מסמכים המתייחסים אליהם) בסיכומים, שכן אין מדובר בנזקים הנובעים מן העובדות שפורטו בכתב התביעה. איני מייחס לעניינים אלה משקל בקביעת הסעד.

8. בהביאי בחשבון את מכלול השיקולים עליהם עמדתי, אני פוסק לתובע פיצויים בסך של 15,000 ₪. הנתבע ישא בהוצאות התובע, המשקפות את סכום האגרה שלא ניתן להורות על השבתו, בסך של 668 ₪. כמו כן, הנתבע ישא בשכר טירחת עורך דין, המביא בחשבון את היקף העבודה שנדרש בתיק, את מספר הדיונים שנדרשו (לרבות חקירת המומחית), את הקביעות בו, את היחס בין הסכום שנתבע ובין הסכום שנפסק, את האופן בו הגיע ההליך לסיומו, ואת העובדה שהתובע ייצג את עצמו בהליך, בסך של 3,500 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. כל הסכומים ישולמו עד ליום 1.11.11.

9. אגרת ההליך תושב לתובע בהתאם לתקנות.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"א, 22 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.