החלטה
לפני בקשת הנתבעת מיום 3/6/13 לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.
1.עניינה של התביעה פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, בגין תאונת דרכים מיום 10.2.12. ביום 20/3/13- מונה לתובע כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, ד"ר נחום רוזנברג (להלן: "המומחה"), ושכר טרחתו הוטל על כתפי הנתבעת, כמימון ביניים. חוות הדעת טרם ניתנה.
2. הנתבעת מפנה לפוליסת ביטוח החובה מכוחה הוגשה התביעה- הכוללת תנאי של השתתפות עצמית לפיו ינוכה מהפיצוי שישולם לתובע, אם ישולם, סכום של 25,000 ₪ מהנזק הלא ממוני וכן ינוכו 7 ימי אי כושר מכל פיצוי שיינתן בגינם.
הנתבעת עותרת לחיוב התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), למקרה שבו התובע לא ימצא זכאי לפיצוי כלשהו ותביעתו תדחה ולא יהיה מניין לקזז את עלות המומחה אותו היא נדרשה הנתבעת לשלם. מסתמכת היא בין היתר על טענת התובע בדבר פגיעה בשכרו עקב התאונה, כאשר לשיטתה- קלוש הסיכוי כ נותרה לו נכות צמיתה.
3. התובע טוען- מנגד, לחוסר תום לב מצד הנתבעת, אשר לא הצביעה על חשש ממשי לכך שלא יוכל לעמוד בהוצאותיה שתפסקנה לחובתו, היה ושיעור הפיצוי שיפסק לו לא יהיה גבוה.
4.ככלל- על פי הפסיקה, ערובה לפי סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מוטלת במקרים חריגים, בהם סיכויי התביעה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק. נקבע שיש ליתן משקל רב לסמכות המופעלת וזאת בכדי שלא לנעול את דלתות בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת. האיזון שבתקנה 519 הוא כך שהשימוש בה מודרך לאורה של זכות הגישה לערכאות ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. קוים מנחים לשימוש בתקנה הם, בין השאר, הכלל שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד (רע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא,(פורסם בנבו 21.08.07).
השיקולים המרכזיים ששוקל בית המשפט בבואו להכריע בבקשה זו הם שניים: מצבו הכלכלי של התובע וסיכויי התביעה.
5.איני מתעלמת מהוראות פוליסת הביטוח שרכש התובע מהנתבעת ומהתנאי בו התחייב בדבר ה"ע כאמור. לא נעלם מעיני כי התובע אכן טוען לפגיעה בכושר השתכרותו. ואולם- הנתבעת לא הביאה ראיות של ממש בדבר קושי כלכלי אמיתי, על מצבו הכספי הכללי. המומחה מונה לאחר שנקבע קיומה של ראשית ראיה לנכות, ואולם- חוו"ד טרם ניתנה ועל כן- לא ניתן להעריך את שיעור נכותו, אם בכלל, האם קיימת הנכות הנטענת ושיעור השפעתה על כושר השתכרותו.
ה"סיכון" מבחינת הנתבעת הינו שווי שכר המומחה, העומד על הסך של 5,850 ₪, מעבר להוצאות בגין הגשת כתה"ג ואיסוף מסמכים רפואיים שכבר הוצאו ממילא ובטרם הוגשה הבקשה.
ודוק. מדובר בתביעה פלת"דית ששאלת החבות בה אינה שנויה במחלוקת. לכן- גם אם לא תקבע נכות- התביעה לא תידחה והתובע, בשים לב למסמכים הרפואיים שעל פיהם מונה המומחה- לא יצא כשידיו על ראשו. בהתחשב בהוצאות הנתבעת עד כה, בצירוף שכר המומחה- לא מן הנמנע שגם אם לא תקבע נכות צמיתה- לאחר ניכוי ה"ע מהנזק הלא ממוני ו- 7 ימי א"כ ראשונים, עדיין ישאר הפרש לתשלום הנובע מראשי ופריטי נזק אחרים, ככל שיוכחו.
לע"ז- הטלת שכר המומחה על כתפי התובע, רק משום טענותיה בעלמא של הנתבעת, שאינן נתמכות בראיות של ממש, עלולה להקשות עליו שלא לצורך ולגלם קבלת טענותיה שברפואה במסגרת התגובה לבקשה למינוי מומחה, שראוי כי תוכרענה ע"י המומחה שמונה.
במאמר מוסגר- ראיתי להעיר כי טענות הנתבעת בדבר ה"ע כאמור הועלו במסגרת התגובה לבקשה למינוי מומחים ועמדו לפני בימ"ש. לכן- משניתנה החלטת המינוי, הגשת בקשה מהסוג שלפני, כחודשיים לאחר המינוי- כמוה כ"ערר" עקיף על החלטת בימ"ש באשר לזהות הגורם המשלם את שכר המומחה כמימון ביניים.
6. באיזון הראוי בין משאבי הצדדים כפי שהם ידועים- אין מקום להעתר לבקשה, בנסיבות הענין ובטרם יוודע האם התאונה גרמה לתובע נכות רפואית צמיתה, אם לאו. לאחר קבלת חוו"ד- ניתן יהא להעריך את שווי הנזק המשוער ואת סיכוני/סיכויי הצדדים ביחס לגובה הה"ע בה התחייב התובע במסגרת הפוליסה.
7.סוף דבר: הבקשה נדחית. שאלת ההוצאות לטובת התובע תילקח בחשבון בסוף ההליך.
הצדדים יפעלו לאלתר למימוש המינוי, הנתבעת תפעל לאלתר לבירור שכר המומחה ופרעונו. התיק ירשם לת.פ מעקב אחר התהליך גם אצל ב"כ הצדדים.
החלטתי תשלח לצדדים.
פגרה נעימה .
ניתנה היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים.