אבו חסן נ' מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה מעלה נפתלי

פסק דין

בפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת טל תדמור –זמיר) בתיק 292/07 מיום 13/12/09 לפיו הורשע המערער בעבירות בנייה כמתוארות בהכרעת הדין.

בטרם אתייחס לטענות הצדדים כלל משפטי מחייב ולפיו ערכאת הערעור תתערב בקביעות עובדתיות ובקביעות של מהימנות רק במקרים חריגים ומיוחדים.

לא מצאתי בטיעוני המערער הצדקה להתערבות מסוג זה וגם הטענה הכללית לפיה בית המשפט התעלם מטענות המערער או שלא בחן לעומק את הראיות, אינן מתיישבות עם הכרעת הדין אשר כוללת קביעות עובדתיות שרק השופט ששמע את העדויות וראה את המסמכים, מן הראוי שיקבע אותן ואפנה למשל לעמוד 16 לשורה 20 להכרעת הדין "עדותו של עד התביעה מהימנה עלי , העד הביא הדברים בפני בית המשפט תוך שהוא מגבה דבריו בצילומים ומסמכים ועדותו לא נסתרה", קביעה מסוג זה הינה קביעה שאין מקום להתערב בה ויש בה תשובה לכל הטענות שמעלה המערער היום ואם נטען במרומז היום כי לכאורה היה כשל בייצוג בבית המשפט קמא , טענה זו אינה טענה המצדיקה שינוי בהכרעת הדין ואם לא נטענה הטענה לגבי כשל בייצוג, הרי שאמירת השופטת שעדותו של העד לא נסתרה מראה כי גם לנאשם בפני בית משפט קמא לא היו ראיות להוכיח את טענותיו.

זה השלב להבהיר כי הדרך בה פעל המערער בפניי אינה דרך ראויה, לא ייתכן כי לכתב הערעור תצורף ראייה שלא הייתה חלק מחומר הראיות שעמד בפני בית משפט קמא , שכן עלי לבחון היכן טעה בית משפט קמא ולא היכן ב"כ המערער.

למעלה מהצורך עיינתי גם בראייה שאסור היה להציג בפניי ולא מצאתי בה בסיס לשינוי הכרעת הדין.

אוסיף כי בנו של המערער הודה בכתב אישום שגם המערער היה צד לו , כי עבירות הבנייה בוצעו בחלקה 41.

בטרם סיום, בטיעונים בכתב מועלת תהייה או שאלה באשר להאשמת המערער בעבירות בנייה שאינו הבעלים היחידים במקום אלא אחד מתוך 4 או 5 וגם בנושא זה לא מצאתי כל פגם. על פי הוראת החוק , סעיף 208 א' לחוק התכנון והבנייה ניתן להאשים "אחד או יותר" ולכן לא הייתה מניעה להאשים את המערער ובנו ונמצא בסיס מפורש לאותה הרשעה כמתואר בהכרעת הדין.

אזכיר נושא נוסף הקשור במהימנות , כב' בית המשפט קמא בפסק דינו קובע ב-2 מקומות כי גרסת המערער הינה גרסה מיתממת, עמוד 17 בשורה 6 ושורה 11. גם קביעה זו אינה יכולה להשתנות בערכאת הערעור שכן המערער לא מעיד בפניי , והוא אפילו לא הגיע לדיון, לטענת בא כוחו בשל קשיי תנועה.

כאשר בית משפט קמא מבסס פסק דין על מהימנות עד התביעה והיתממות הנאשם, מן הראוי לדחות את הערעור ולא מצאתי גם כל סיבה אחרת לשנות את הכרעת הדין.

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את הערעור.

ניתן והודע היום כ"ד אדר תש"ע, 10/03/2010 במעמד הנוכחים.

אברהם אליקים, שופט

הוקלד על ידי: אסתר אברמוביץ