אבו חמדה נ' יצחק

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשתה, המתייחסות לשני שיקים: שיק על סך 1,000 ₪ ליום 16.2.06 ושיק על סך 5,000 ₪ ליום 15.4.06.

כן בפני בקשת המבקשת לביטול עיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה, ושבאמצעותו נתפס סכום של כ-13,000 ₪, המהווה את יתרת החוב נכון להיום.

על פי החלטתי, הגיש המשיב תגובתו לבקשות המבקשת.

לטענת המבקשת, אמנם קיבלה את אזהרת ההוצאה לפועל בשנת 2008, אולם סברה כי בעלה דאז מטפל בעניין. רק לאחרונה, כשהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה, התברר לה כי התיק לא טופל כלל. עוד טוענת המבקשת, כי מדובר בשיקים שנגנבו ממנה, וכי החתימה שעל השיקים אינה חתימתה, ואף אינה חתימת בעלה לשעבר. המבקשת הגישה תלונה במשטרה בסמוך לגניבה, בשנת 2006, אולם לא איתרה את האישור על כך, ועל כן שבה ופנתה בהגשת תלונה חוזרת. המבקשת צירפה אישור משטרת ישראל, משנת 2012, ממנו עולה, כי בשנת 2006 הוגשה תלונה על גניבת שיקים.

אשר לעיקול על חשבון הבנק של המבקשת, המבקשת הציגה מסמך המעיד על הכספים שנתפסו בעיקול. לטענת המבקשת, מדובר בכספים שמקורן בדמי המזונות שמשלם לה בעלה לשעבר, ומתוקף סעיף 14 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט-1959, אין להטיל עליהם עיקול.

לטענת המשיב, אין מקום לקבל את ההתנגדות באיחור בו הוגשה. לטענת המשיב, טענותיה של המבקשת הן בבחינת הגנת בדים.

ההתנגדות אמנם הוגשה באיחור ניכר, אולם בפי המבקשת טענה כבדת משקל, לפיה השיקים נגנבו ממנה, והם אינם נושאים את חתימתה כלל. לא ניתן לקבוע כי מדובר ב"הגנת בדים", ובכך לשלול מהמבקשת יומה בביהמ"ש. אישור המשטרה שניתן לאחרונה מעיד על כך, שכבר בשנת 2006 הגישה המבקשת תלונה על גניבת שיקים, וכזכור – מדובר בשיקים שנמשכו באותה שנה.

מאידך, בשל האיחור בהגשת ההתנגדות נגרמו למשיב הוצאות. בחלוף זמן רב מיום המצאת האזהרה רשאי היה המשיב להניח, כי לא תוגש התנגדות, וכי הוא רשאי לגבות את החוב.

סבורני כי האיזון הראוי בין זכויות הצדדים בנסיבות המתוארות הוא בהארכת המועד להגשת ההתנגדות, בד בבד עם קבלתה, כנגד ערובה, אשר תבטיח כי אין מדובר בהתנגדות סרק, שמטרתה להתחמק מתשלום החוב.

הסכום שנתפס בעיקול עשוי לשמש ערובה כאמור, אלא שלטענת המבקשת, החוק אינו מתיר עיקול כספי מזונות. טענת המבקשת, לפיה הכספים שנתפסו מקורם בדמי מזונות לא הוכחה כלל במישור העובדתי, ולא הובאה ולו ראשית ראייה לכך, שאכן מדובר בכספי מזונות. טענת המבקשת בהקשר זה נטענה בעלמא, מבלי שצורפו דפי חשבון הבנק המעידים על העברת הכספים, ואף מבלי שצורפה אסמכתא המעידה על היותה זכאית למזונות. על כל פנים, אני סבורה כי דין הטענה להידחות, גם מבחינה משפטית. סעיף 14 הנ"ל קובע: "זכות למזונות אינה ניתנת להעברה, לשיעבוד, לקיזוז או לעיקול, אלא לזכותו של מי שסיפק לזכאי אמצעי מחיה בצורת שירותים או מצרכים". למיטב הבנתי, כוונת הסעיף היא לעצם הזכות למזונות, שהיא מוגנת מפני עיקול, ולא לכספים שמקורם במזונות. כך למשל ברור כי לא ניתן להטיל עיקול צד שלישי בידי החייב במזונות, בגין חובות של הזוכה במזונות, ובכך למנוע תשלום המזונות. לעומת זאת אין החוק קובע, כי כספי המזונות מוגנים מפני עיקול גם בחשבון הבנק (בדומה להוראה שקיימת באשר לקצבאות הביטוח הלאומי, המגנה עליהן למשך תקופה של 30 יום). על כל פנים, כאמור, לא הוכח בפני, כי אכן מדובר בכספי מזונות.

לאור האמור לעיל, כאשר מחד איחור רב בהגשת ההתנגדות (משנת 2008 עד ינואר 2012), ומנגד טענת הגנה "חזקה" לכאורה לפיה מדובר בשיקים גנובים ובחתימות מזויפות, אני רואה לנכון להורות על קבלת ההתנגדות תוך הארכת המועד להגשתה, כאשר הסכום המעוקל ישמש כערובה, על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ההתנגדות מתקבלת. הליכי הוצל"פ מעוכבים.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובע יגיש תצהיר מטעמו, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובע לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.