אבו חדיגה נ' גולן

פסק דין

התובע הגיש תביעה שעילתה בין היתר ביחסי עובד- מעביד. כן טען כי נתן לנתבע שיק לפקודתו על סך 5,600 ₪ על מנת שיפרע אותו עבורו בשל העובדה שחשבונו מעוקל (להלן: "השיק"), אולם הוא לא קיבל מהנתבע את תמורת הסכום כפי שסוכם ביניהם.

במועד הדיון, הסכימו הצדדים כי עילת התביעה שעניינה יחסי עובד מעביד תימחק בשל חוסר סמכותו של בית משפט זה לדון ביחסי עובד מעביד. לפיכך התביעה בעניין זה נמחקת ועניינה של תביעה זו אך בטענת התובע כי הנתבע חב לו בסכום השיק.

הנתבע אישר כי קיבל את השיק מהתובע והתבקש ממנו לפרוע אותו עבורו, אולם לדבריו נתן לתובע את תמורה השיק, בקיזוז 2,000 ₪ שאותם חב לו התובע, לטענתו. לדבריו, חברה אשר הוא משמש כבעליה, הסכימה לעזור לתובע בפירעון שיק ואף הגישה בקשה לבית המשפט להמיר את שם המוטב לשם החברה ולפרוע את השיק עבור התובע. התובע הגיש את הבקשה בגזברות בית המשפט, חתם עליה ואכן החברה קיבלה את השיק בדואר, פדתה אותו וכעבור מספר ימים מרגע קבלתו בדואר, העבירה לרשות התובע כ- 3,800 ₪. לטענתו, כשבועיים- שלושה לאחר שהוגשה הבקשה, במעמד איסופו של התובע לרכב הנתבע, לשם ביצוע עבודות נוספות, נתן הנתבע לתובע סכום המזומן, בקיזוז הוצאות על סך 2,000 ₪ בגין העזרה בפדיית השיק, מגורים, כלכלה וכסף שהתובע קיבל מהנתבע עת נזקק לו, וכן בהסכמתו מראש לכך.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים, ושמעתי את הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ניתן שיק לפירעון וכי התובע ביקש מהנתבע לפרוע אותו עבורו בשל היעדר יכולתו לפרוע אותו בעצמו. המחלוקת הקיימת היא, איפוא, האם הועבר סכום השיק לתובע כפי שסוכם בין הצדדים. אף לא אחד מהצדדים הציג ראיה או זימן עד שיתמוך בטענותיו. עם זאת, מצאתי להעדיף את עדותו של הנתבע על פני עדותו של התובע, שכן הודה בעובדות שאינן בהתאם לאינטרס שלו, בכך שקיבל מהתובע את השיק ושלא נתן לתובע את מלוא התמורה שלו, וגרסתו היתה מפורטת מאד ובעלת פרטים רבים שקשה להניח כי בדה אותם מליבו.

לאור האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"א, 24 יולי 2011, בהעדר הצדדים.