אבו חאמד(אסיר) נ' שירות בתי הסוהר ואח'

פסק דין

השופט שאהר אטרש

1.העותר משיג בפנינו על החלטתה של ועדת השחרורים אשר דחתה ביום 9.10.13 את בקשתו לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו.

עסקינן בעותר יליד 1992, תושב קלקיליה, אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט הצבאי בשומרון בעבירה של הפרעה לחייל, עבירה לפי סעיפים 218 ו- 333 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע - 2009 בכך, שביום מעצרו (14.2.13) לא ציית להוראות השוטרים, לא עצר את רכבו והמשיך בנסיעה; השוטרים אשר חשו סכנה לחייו של אחד מהם, ביצעו יריות לעבר הרכב עד שנעצר סופית. כתוצאה מהירי נפצע העותר בגבו. בגזר הדין מיום 26.8.13 הושת על העותר מאסר בפועל למשך 10 חודשים החל מיום מעצרו (14.2.13).

2.ועדת השחרורים אשר התכנסה לראשונה ביום 11.9.13, דחתה את הדיון ליום 9.10.13 כדי לאפשר לעותר להמציא מכתב מטעם מעסיקו ותצהיר מטעם אביו, שאמור לפקח עליו. בישיבה מיום 9.10.13 החליטה ועדת השחרורים לדחות את בקשתו של העותר בשל התנהגותו השלילית, המתבטאת בכך, שתקף אסיר אחר, קיים חשד להתנהגות שלילית נוספת בעת ריצוי העונש, וכן נוכח העובדה, שלאדם האמור לפקח על תנועותיו (אביו של העותר) יש עבר פלילי משמעותי.

3.לאחר עיון בנימוקי העתירה, בכתב התשובה ובתיק הועדה ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, אנו מחליטים לקבל את העתירה.

מדובר במאסרו הראשון של עותר צעיר, בן כ- 21 שנים, אשר נעצר ביום 14.2.13 והיה מעורב בשתי עבירות משמעת במהלך חודש אפריל 2012 ומאז לא נרשמה לחובתו התנהגות שלילית כלשהי.

עיינו בתיק הועדה ולא מצאנו אינדיקציה לקביעתה אודות קיומו של חשד להתנהגות שלילית נוספת מצידו של העותר. גם בטיעוניו של ב"כ היועמ"ש בפני הועדה לא נטען דבר אודות כך; משכך, ברי, כי נפלה שגגה בקביעתה של הועדה בעניין זה.

בנוסף לאמור, אף שהועדה הייתה רשאית להביא במכלול שיקוליה את עברו הפלילי של אביו של העותר, בהיותו מי שאמור לפקח עליו, נראה, כי הועדה נתנה משקל יתר לעניין זה, וזאת בשים לב לכך שמדובר בעבר ישן, שהעבירה האחרונה שנרשמה לחובתו הנה בגין כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה משנת 2001.

4.בשים לב לנתוניו האישיים והפרטניים של העותר (שנפצע בצעירותו במהלך תאונת דרכים וכן נפצע בגבו במהלך האירוע נשוא מאסרו), לעובדה שמדובר במאסרו הראשון, וכן לכך, שלא נרשמו לחובתו הפרות משמעת כלשהן למן חודש אפריל 2013 ועד היום, וכן בשים לב לכך, שתקופת המאסר שנותרה עד לשחרורו של העותר הנה קצרה יחסית (שחרור מלא ב- 13.12.13 ושחרור מנהלי 22.11.13), ולאור הטעות העובדתית שנפלה בהחלטתה של הועדה אודות התנהגותו של העותר ומתן משקל משמעותי לעברו הפלילי של אביו, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להתקבל. האיזון הראוי בין מכלול השיקולים שהיה על הועדה לשקול על יסוד התשתית העובדתית שנפרשה בפניה מוביל למסקנה, כי מדובר בעותר הראוי לשחרור.

5.אשר על כן, אנו מקבלים את העתירה ומורים על ביטול החלטתה של ועדת השחרורים ועל שחרורו של העותר על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו.

עניינו של העותר יובא בהקדם האפשרי בפני ועדת השחרורים אשר תקבע את תנאי שחרורו.

אנו מורים על עיכוב ביצוע פסק דין זה למשך 7 ימים כדי שיהיה סיפק בידי המשיבה לכלכל את צעדיה.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ש' אטרש, שופט

[אב"ד]

י' אברהם, שופט

י' שטרית, שופטת