אבו זעילה ואח' נ' מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

לפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיאה, השופטת ר' יפה-כ"ץ, סגן הנשיאה, השופט י' צלקובניק והשופטת ג' שלו) בתפ"ח 35680-10-15 מיום 15.12.2016.

           במסגרת גזר הדין השית בית המשפט המחוזי על המערער בע"פ 921/17 (להלן: עואג'י); שלוש וחצי שנות מאסר בפועל; הפעלת שישה חודשי מאסר על תנאי, שהוטל עליו בבית משפט השלום בתל אביב ביום 18.5.2014 בת"פ 44386-01-14, לריצוי במצטבר לעונש המאסר הנ"ל, כך שבסך הכל ירצה ארבע שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה נוספת בה הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורו (להלן: התנאי); ופיצוי בסך 30,000 ש"ח למשפחת המנוח. בית המשפט הטיל על המערער בע"פ 957/17 (להלן: אנואר); שלוש שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי; ופיצוי בסך 30,000 ש"ח למשפחת המנוח. בית המשפט גזר על המערער בע"פ 1040/17 (להלן: מוניר); ארבע שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי; ופיצוי בסך 30,000 ש"ח למשפחת המנוח.

רקע

1. ביום 20.9.2016 הורשעו המערערים על יסוד הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן. לפי כתב האישום המתוקן, המערערים היו מעורבים בקטטה אלימה בתוך המשפחה שכללה יידוי אבנים, שימוש ברובה ודקירות באמצעות סכינים. לפי כתב האישום המתוקן, במהלך הקטטה מוניר אחז בסכין ושלושת המערערים סייעו לנאשם 1 והאחר, הם המבצעים העיקריים, במעשיהם בכך שתרמו ליצירת התנאים לשם עשיית העבירה, שהיה בהם כדי להקל מפני התנגדות אפשרית של המנוח או מי מבני המשפחה. כתוצאה מן הדקירות נהרג אחד מן המעורבים (להלן: המנוח). המערערים הורשעו בביצוע עבירה של סיוע להריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק), בצירוף סעיף 31 לחוק.

2. בפתח גזר דינו ציין בית המשפט המחוזי כי במסגרת הסדר הטיעון הגיעו הצדדים להסכמות עונשיות על פיהן המדינה תעתור לעונש של ארבע שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוח, וההגנה תטען לעונש באופן חופשי.

3. בית המשפט המחוזי סקר את תסקירי שירות המבחן שהוגשו ביחס למערערים. במסגרת זו צוין כי מן התסקירים עולה שמרבית בני משפחת המערערים עברו להתגורר הרחק מאזור מגורי משפחת המנוח, וכי מדובר בסכסוך דמים קשה שהם לא מעורבים בו. עוד צוין כי בשיחה עם אבי המנוח, הלה אמר שבנו נרצח לשווא בשל ויכוח סתמי שהסלים לכדי רצח, וכי בעיניו הסדר הטיעון מקל וראוי היה לעתור לעונש חמור יותר. צוין כי לדבריו, בשלב זה מוקדם מדי לשקול סולחה, אך הוא אינו מעוניין בנקמת דם.

           אשר לעואג'י; צוין שהוא בן 22 (הגם שבפועל היה בן 20 בעת ביצוע העבירה) וכי בעברו שתי הרשעות בגין עבירות אלימות, וכי עבר הליך טיפולי בשירות המבחן לנוער. כן צוין כי שירות המבחן התרשם שהוא מצמצם את חלקו בסכסוך, ומציג את עצמו כמי שהגן על אחיו שהיה אחראי להריגת המנוח וניסה למנוע הסלמה. בנוסף, צוין כי לעואג'י מחויבות רבה למשפחתו הגרעינית ולקודים התרבותיים עליהם גדל. על כן, ולנוכח שלילתו את הצורך בהתערבות טיפולית, המליץ שירות המבחן על הטלת ענישה מוחשית.

           אשר לאנואר; צוין שהוא בן 24 ועברו נקי. כמו כן, צוין כי שירות המבחן התרשם שאף הוא מצמצם את חלקו בסכסוך ולא תופס את עצמו כמי שסייע להריגת המנוח וכי נוכח תחושת מחויבות למשפחתו הגרעינית, במצבי קונפליקט בהם מעורבת משפחתו הוא יתקשה להישאר פסיבי ועלול להגיב באופן תוקפני. על כן, ולנוכח שלילתו את הצורך בהתערבות טיפולית, המליץ שירות המבחן על הטלת ענישה מוחשית.

אשר למוניר; צוין שהוא בן 25 וכי הורשע בעבר בעבירות סמים, אם כי לטענתו הוא אינו צורך סמים. עוד צוין כי שירות המבחן התרשם שמוניר מצמצם חלקו בסכסוך ולא תופס את עצמו כמי שסייע להריגת המנוח וכי במצבי קונפליקט, בהם מעורבת משפחתו, הוא יתקשה להישאר פסיבי ועלול להגיב באופן תוקפני. על כן, ולנוכח שלילתו את הצורך בהתערבות טיפולית המליץ שירות המבחן על הטלת ענישה מוחשית. כמו כן, צוין כי מן התסקיר המשלים בעניינו - שהוגש לבקשת סנגורו, לאחר שנראה היה שקצינת המבחן סברה בטעות שחלקו של מוניר בעבירה גדול ממה שיוחס לו במסגרת כתב האישום המתוקן – עולה כי שירות המבחן התרשם שמוניר היה נתון במצב של חוסר אונים במהלך האירוע, חש אובדן שליטה, ובאותו רגע התקשה לזהות אלטרנטיבות אחרות להתנהגותו ולא צפה את תוצאות האירוע. נוכח האמור, ועל אף שההמלצה לענישה מוחשית נותרה בעינה, המליץ שירות המבחן להביא בחשבון את גילו הצעיר ואת הסיטואציה הקשה שחווה במהלך האירוע.