אבו זאיד(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

זהו ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, מיום 30.6.2010, לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של נהיגה בשכרות, בזמן פסילה, ללא רשיון, ללא ביטוח, נהיגה במצב השולל מהנהג את השליטה ברכב ואי ציות לשוטר.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועל עילת מעצר של מסוכנות. המסוכנות נובעת גם מהעבירות וגם מעברו הפלילי של העורר.

בית משפט הפנה את העורר לשירות המבחן לצורך בחינת חלופות מעצר. כל החלופות שהוצעו נדחו. אלא שאז עלתה אפשרות של חלופת גמילה במסגרת קהילת "אלפטאם". שירות המבחן היה אמנם סקפטי, אך המליץ על אפשרות בדיקת התאמתה של חלופה זו.

בית משפט קמא נדרש לעניין זה בישיבת יום 14.6.2010, וקבע בזו הלשון: ”אני סבורה כי יש לאפשר לנאשם להיבדק על ידי מנהלי ורופאי הקהילה, משום שאם יש הזדמנות לגמול אותו מסמים או מאלכוהול במסגרת טיפולית זאת, ייתכן כי מסגרת זאת רק תיטיב עימו בעתיד".

בהתאם לכך אפשר בית משפט קמא לעורר לצאת לראיון קבלה בקהילת "אלפטאם".

העורר יצא מהכלא לאותו ראיון, ושב לאחר הראיון, מבלי שניסה להימלט.

בעקבות הראיון אישר מנהל המרכז "אלפטאם" כי ניתן לקבל את העורר לחלופת מעצר טיפולית באופן מידיי, וכי התוכנית הטיפולית תהיה בתנאי פנימייה טיפולית למשך 12 חודש ובנוסף יש אפשרות להמשך טיפול בהוסטל שיקומי.

בית משפט קמא נדרש לעניין בדיון הבא, ונתן את החלטתו בעניין. בית המשפט ציין כי התלבט רבות ואולם כי לנוכח המסוכנות העולה מהעבירות ומההרשעות הקודמות – אין מקום להליך גמילה, גם משום הסיכוי הנמוך להצלחה.

לפיכך, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

מכאן הערר שבפני.

בדיון בפני ביקש הסנגור כי אאמץ את החלופה שהוצעה, ואשר "ניתן אור ירוק" לדרך זו כאשר בית משפט קמא שלח את העורר לראיון קבלה בקהילה. הוא טען, כשם שטען בבית משפט קמא, שהדבר מתבקש בנסיבות, ומהווה איזון הולם.

ב"כ המדינה התנגד לכך וביקש כי אדחה את הערר ואותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. זוהי החלטה שהתקבלה לאחר שיקול דעת, היא סבירה. לא היה מקום לגמילה מלכתחילה. ההפניה לראיון קבלה בקהילה לא היה בגדר הבטחה. הדברים נאמרו במפורש. כן ביקש ב"כ המדינה להתמקד במסוכנות, גם על רקע העבירות וגם על רקע העבר הפלילי, כמו גם על רקע הנטייה ההתמכרותית.

לטעמי יש לקבל את הערר.

אני מסכים כי קיימת מסוכנות הנובעת במיוחד מהנהיגה בשכרות ובזמן פסילה. יש בכך מסוכנות ישירה לכל העוברים בדרך. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר אנו ערים לכך שהעורר מעורב בפלילים.

אני ער גם לעובדה שבעת ביצוע העבירות היו תלוים ועומדים נגדו מספר תיקים בשלב של לאחר הודייה וצירוף, ובהמתנה לטיעונים לעונש, כאשר עניינו נבחן על ידי שירות המבחן.

גם כאשר קיימת מסוכנות – צריך לבדוק חלופה. זוהי מצוות החוק.

במקרה זה נבדקו חלופות שנמצאו בלתי מתאימות.