אבו דיב נ' מדינת ישראל

פסק דין

ראשית דבר:

1.לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 21/10/12, על ידי השופט משה גינות, בתיק ת"ד 9066-08-11.

2. הערעור מופנה כנגד ההחלטה לדחות את הבקשות לביטול פס"ד שניתן בהיעדר.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבימ"ש קמא בגין עבירות של נהיגה ברכב לא תקין- עבירה לפי תקנה 306 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"), התנהגות בדרך הגורמת נזק לרכוש וחבלה לאדם - עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) ונהיגה רשלנית- עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") ביחד עם סעיף 28 (2) לפקודה.

4.בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 05/04/11, נהג המערער ברכב משא אליו חובר נגרר ונסע בכביש מספר 4 מכיוון צפון לכיוון דרום. באותה עת נהגה נהגת ברכבה הפרטי ונסעה מכיוון דרום לכיוון צפון - בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת המערער, כשהתקרבה לקילומטר ה- 182.8, השתחרר גלגל אחורי של הנגרר מהסרנים ופגע ברכב הפרטי. כתוצאה מהתאונה, נחבלו הנהגת הפרטית ושני נוסעים ברכבה.

5.המערער זומן לדיון בבית משפט קמא ליום 21/10/12, אך באותו יום הוגשה בקשה מטעם בא כוחו של המערער שבה נתבקש בית המשפט לדחות את הדיון, הואיל ולא עלה בידו להיפגש עם המשיבה ונציגיה עקב פגרת החגים שנפלו באותה תקופה.

בית משפט קמא החליט שלא לדון בבקשה לדחיית מועד הדיון שהוגשה בו ביום והורה על מחיקתה. בעקבות זאת, נתן פסק דין נגד המערער, הרשיעו בדין עקב אי התייצבותו והטיל עליו את העונשים הבאים:

1,200 ₪ קנס,3 חודשי פסילה בפועל ו- 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

6.המערער באמצעות בא כוחו הגיש בקשה בהולה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר וטען כי ההחלטה שלא לדון בבקשתו לדחיית הדיון נשלחה אליו רק ביום 22/10/12, יום אחרי שהדיון הסתיים. עוד ציין בא כוח המערער כי הוא התייצב לדיון הראשון אשר נדחה כדי לאפשר לו לפנות ללשכת התביעות, ומשהמאץ לכך לא צלח, עקב החגים, נתבקשה דחיית הדיון.

5.בית משפט קמא דחה ביום 25/10/12 את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, אך המערער שב והגיש ביום 07/11/12, בקשה נוספת לעיון חוזר, בקשה שנדחתה בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 08/11/12, ומכאן הערעור שבפניי.

טענות הצדדים:

6.המערער טען כי הוא היה מיוצג בפני בית משפט קמא כאשר לדיון הראשון התייצב בא כוחו ובעקבות המלצת בית המשפט, הדיון נדחה כדי לאפשר לו לפנות ללשכת התביעות ולבוא איתם בדין ודברים. בא כוח המערער ניסה מספר פעמים לקבוע פגישה עם ראש לשכת התביעות, אך בשל החגים, המפגש לא התקיים ועל כן הוגשה בקשה לדחייה.

7.לדעת המערער היה על בית משפט קמא לדון בבקשה לדחיית הדיון בעניינו ולא להורות על מחיקתה. בפיו של המערער טענות מהותיות ביחס לעבירות שיוחסו לו. היה ראוי שבית משפט קמא ידחה את הדיון למועד אחר ולהוציא נגד המערער צו הבאה במקום לתת נגדו פסק דין בהיעדר.

8.המערער טען עוד כי התאונה התרחשה עקב כך שצמיג המשאית השתחרר וגרם לתאונה, מחמת תקלה טכנית שאין לה כל קשר לנהיגתו, כך ששאלת האחריות לגרימת התאונה מעוררת קשיים רבים ולטעמו, אין לייחס לו כל אחריות לכך. המדובר במשאית עליה משמש המערער כנהג שכיר, משאית ששייכת למעבידו שעליו מוטלת החובה לדאוג לתקינותה.

9.לדעת המערער, התאונה היא תאונה בלתי נמנעת ואין לייחס לו כל רשלנות בעקבותיה.

10.המערער משמש כנהג משאית, שעוסקת בהובלות. הוא אומנם בודק את הרכב לפני נסיעתו וגם קצין בטיחות של החברה עושה זאת. מכל מקום, אין לייחס למערער אחריות לאירוע התאונה שאירעה עקב תקלה טכנית שאין לו שליטה עליה.

11.לדעת המשיבה, יש לדחות את הערעור. בית משפט קמא דחה את הדיון כדי לאפשר למערער לפנות ללשכת התביעות וזה לא עשה כן, תהיה הסיבה אשר תהיה לכך, הרי שלא היה על בית משפט קמא להידרש לבקשה לדחיית הדיון שהוגשה ביום הקבוע.

12.אין בפיו של המערער כל עילה המצדיקה היעדרות מהדיון, עובדה שלא היה על בא כוחו לשבת בחיבוק ידיים ולסמוך על בקשה שהוגשה לדחיית הדיון. היה עליו לעקוב אחרי בקשתו ולברר אם נתקבלה ובמידה ונדחתה, ייתייצב מייד.