אבו דיאב נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה אשר הוטלה ע"י קצין משטרה בשל

חשד לעבירה של אי מתן זכות קדימה להולכי רגל, כשהמבקש התקרב למעבר חצייה ולא אפשר להולכת רגל להשלים חצייה בבטחה תוך קרבה מסוכנת של הרכב להולכת הרגל.

בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את הפסילה המנהלית של קצין המשטרה בודק אם יש ראיות לכאורה ואם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים של בית המשפט לבחון בשלב זה, הריני קובע כדלקמן:

מעיון בחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש.

השוטר ציין שהיה באכיפה עם אופנוע משטרתי עמד סטטי והבחין ברכב המבקש מגיע על רחוב הרצל ברמלה לכיוון דרום ומבצע פניית פרסה בצומת הגדוד העברי, בניגוד לתמרור האוסר פניית פרסה, והנראה בבירור על אי התנועה, לאחר שהרכב סיים את הסיבוב הוא נסע לכיוון צפון וזאת למרות שבמעבר החצייה הנמצא מייד לאחר פנייתו בין הקו השני והשלישי נמצאת הולכת רגל אשר קפצה אחורה כדי שהרכב לא יפגע בה, השוטר ציין כי הנהג נעצר תוך שמירה על קשר עין, היו עימו 2 נוסעים ברכב, השוטר ציין כי הייתה ראות טובה, וכן ציין את דברי הנהג :"בגלל שהיא קפצה לוקחים לי את הרישיון" ובתגובה משנית מסר הנהג :"אני חוזר לעשות מכות, לא הולך לעבוד יותר".

אציין כי בשימוע והחלטה על פסילה מנהלית מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לאחר שפורטה העבירה באוזני הנהג, בחר הלה שלא למסור כל גרסה בנושא.

ב"כ המבקש היום מסר כי הולכת הרגל ירדה לכביש בחופזה וכי לא היה מצב של אי מתן זכות קדימה להולכת הרגל.

דברים אלו אינם עומדים יחד עם נסיבות המקרה כפי שציין השוטר, דברי הנהג כפי שמופיעים בדוח, ובמובן מסויים גם לאור שתיקת המבקש במהלך השימוע.

לאור האמור מקבל אני את טענות המשיבה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש ולאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ המבקש ועיינתי בבקשתו אינני מקבל טענותיו בנושא. עסקינן בשלב מקדמי ויוכל המבקש להעלות טענותיו בנושא אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו אך זאת במסגרת ההליך העיקרי. אשר על כן, בשלב זה, הנני קובע ללא היסוס שקימות ראיות לכאורה.

לעניין המסוכנות, אין ספק שמדובר בעבירה לכאורה מסוכנת ביותר ונדמה כי רק מקריות הפרידה בין דוח זה לבין אפשרות לתאונת דרכים בין המבקש להולכת הרגל על מעבר החצייה.

אולם מעבר לכך, מעיון בהרשעותיו הקודמות של המבקש עולה כי עברו התעבורתי מכביד, הוא נוהג משנת 2004 וכבר צבר לחובתו לא פחות מ-17 הרשעות תעבורה קודמות הכוללות בין היתר 4 הרשעות של מהירות מופרזת ואף הרשעה באור אדום מאוגוסט 2013, אשר על כן בית המשפט קובע כי מדובר בנהג מסוכן.

שקלתי בכובד ראש את נסיבותיו האישיות כפי שפורטו על ידי ב"כ בבקשה, ובמסגרת הדיון.

בית המשפט מודע לעובדה כי הפסילה אינה מקדמה על חשבון העונש, אלא חלק מ"המלחמה" כנגד ריבוי עבירות התנועה ותאונות הדרכים , ומיועד להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש לתקופה קצובה שנקבעה בחוק.

במצב עניינים זה, בית המשפט סבור כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהעניק רק משקל מועט לנסיבות האישיות של הנהג, כאשר כל נהג והנסיבות האישיות שלו.

בנסיבות אלו, כאשר ניתן לקבוע כי יש ראיות לכאורה וכן שהנהג עלול להוות סכנה לציבור, הרי אין מקום להתערב בשיקול דעתו הנכון של קצין המשטרה.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תיידע ותשלח החלטתי לצדדים.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.