פסק דין
1.הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף, שכן עומדת לה לטענתה הגנת "פעולה מלחמתית" ע"פ הוראת ס"ק 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב. הוחלט לקבל את הבקשה ולדחות את התביעה על הסף. להלן הנימוקים.
2.המדובר, בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, אותה הגישו עזבונו ויורשיו של המנוח יאסר חסן סלמן אבו גראד ז"ל, תושב בית חנון שברצועת עזה, אשר נהרג לטענת התובעים ביום 9.4.06, כתוצאה מפגיעת פגז שנורה ע"י חיילי צה"ל.
התביעה הוגשה במקור בבית משפט השלום בהרצליה, והועברה לבית משפט זה, בהתאם להחלטת כב' השופט י. הראל מיום 3.3.13, בעקבות תיקון מס' 8 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952, אשר שינה את כללי הסמכות המקומית, לעניין תביעות נגד המדינה, בשל נזק שנגרם, כתוצאה ממעשה שנעשה ע"י צבא ההגנה לישראל.
3.בכתב התביעה המתוקן, תואר האירוע בו נפגע המנוח כדלקמן: "ביום 9/4/06 בשעה 9:00 בבוקר או בסמוך לכך בזמן שנסע התובע במונית בהסעת נוסעים בסמוך לעמדת הביטחון הלאומי בבית חאנון, רח' המצרים פגז צהלי ישראלי נורה ופגע למכוניתו".
עד התביעה מר איימן פדל נעים, העיד כי לא היה זה פגז בודד, אלא "...פגזים רבים כאשר 8 מהם נפלו מעבר לשער במתחם הביטחון הלאומי". עוד העיד העד: "הנני מצהיר, כי מקור הפגזים היה מטנקים הישראליים המתמקדים במזרח בית חאנון בבית הקברות המזרחי או האדמה הידועה בשם אדמות אבו ספייה".
4. בבקשתה לדחיית התביעה על הסף, טענה הנתבעת, כי ככל שנפגע המנוח בנסיבות הנטענות בכתב התביעה, הרי שהמעשה המיוחס לנתבעת בכתב התביעה, היה בגדר "פעולה מלחמתית", כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים, בנוסח שקדם לתיקון מס' 8 לחוק: "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף".
הנתבעת טענה על כן, כי הינה פטורה מאחריות, בגין האירוע האמור נוכח הוראת ס"ק 5(א) לחוק המורה :"אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על – ידי פעולה מלחמתית של צבא – הגנה לישראל".
הנתבעת הבהירה בבקשה, כי הגישה את הבקשה בעיתוי בו הוגשה, בעקבות פסקי דין שניתנו במהלך חודש פברואר ,2013 ע"י בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע, במסגרתם נדחו על הסף, תביעות של תושבי רצועת עזה נגד הנתבעת, בגין מעשים, כגון ירי טילים ופגזים, אשר נקבע, כי הינם בגדר "פעולה מלחמתית", כהגדרתה בחוק הנזיקים בתקופה הרלוונטית.
5.בתשובתם לבקשה, טענו התובעים בין היתר, כי יש לאבחן את האירוע האמור בתביעה, מן העניינים האמורים באותם פסקי דין, של בית המשפט המחוזי הנכבד, באשר לטענת ב"כ התובעים, נדחו התביעות באותם תיקים, בשל שהאירועים האמורים בהם, התרחשו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בחודשים דצמבר 2008- ינואר 2009.
עוד נטען, כי ביום בו נפגע המנוח, לא התרחשה כל פעילות צבאית, אשר הצדיקה ירי פגזים, וכי החיילים שירו, לא היו נתונים בסכנה.
6.אבקש להביע צער עמוק על מותו של המנוח, ועל סבלם של בני משפחתו – התובעים ואחרים.
7.עם זאת, ההכרעה בשאלת החבות בנזיקין, אינה יכולה להיעשות, אלא בגדר הוראות הדין הרלוונטיות, ובענייננו – הוראות חוק הנזיקים האזרחיים, הפוטר כאמור את הנתבעת מאחריות, מקום שהמעשה בגינו נתבעה, היה "פעולה מלחמתית".
8.בהלכה המנחה שיצאה מתחת ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע, במספר פסקי דין, נקבע, כי יש לדחות על הסף, תביעות בגין נזקים עקב מעשים נטענים של צה"ל, כאשר המעשים, כפי שתוארו בכתבי התביעה, באו בבירור, בגדר "פעולה מלחמתית" ע"פ חוק הנזיקים האזרחיים [ר' בין היתר ת"א (מח' ב"ש) – 14833-11-12 עז' המנוח אשרף פארוק אלמג'רבי ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון (ניתן ביום 17.2.13), ור' גם ת"א (מח' ב"ש) 37687-12-10 עז' המנוח מוצטפא מוניב סרסור ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 14.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 7485-01-11 עז' המנוח ערפה האני עבד אלדאים ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13) וכן, ת"א (מח' ב"ש) 40563-12-10 עז' המנוח מוחמד עטיה ח'רף ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13)].
ירי פגזים, הוכר בפסיקת בית המשפט המחוזי הנכבד, כמעשה המהווה במובהק, "פעולה מלחמתית", ביחס לאירועים שהתרחשו במסגרת מבצע עופרת יצוקה [ר' ת"א (מח' ב"ש) 84787-01-11 אלדאים נ' מדינת ישראל, ות"א (מח' ב"ש) 40563-12-10 ח'רף נ' מדינת ישראל, המוזכרים לעיל, וכן ע' המנוח אמל זכי נאפז עליוה ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13)].
נקבע, ביחס לאותם אירועים, כי "לא ניתן להלום את הנסיבות האמורות, בהקשרן, עם פעולת – שיטור, אימונים או פעילות מנהלתית – אלא עם פעולה מלחמתית בלבד".
בעניינינו, הגם שמדובר באירוע, שלא התרחש במסגרת מבצע נרחב, כמבצע "עופרת יצוקה", הרי כאשר מדובר בירי מכלי מלחמה – טנקים, כפי שהעיד עד התביעה, הרי שגם כאן, ברור כי אין מדובר בפעולת שיטור, אימונים או פעילות מנהלתית, כי אם בפעילות מלחמתית, במסגרתה בוצע ירי לתוך שטח שנתון לשליטה עוינת, כאשר "...החימוש שבו נעשה שימוש היה חימוש מלחמתי" [ת"א (מח' ב"ש) 14833-11-12 אלמג'רבי נ' מדינת ישראל, המוזכר לעיל].
אשר לטענות התובעים, לפיהן לא הייתה הצדקה לירי בנסיבות הנטענות בכתב התביעה, הרי שאין בהם לשנות את המסקנה האמורה, שכן שאלות כגון, חוקיות המעשה על פי חוקי המשפט הלאומי, מדתיותו וסבירותו, הינן שאלות נפרדות משאלת היות המעשה בגדר פעולה מלחמתית [ר' ע"א 4112/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון ואח' (ניתן ביום 3.1.12), בס' 7 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה].
מכאן, שיש לקבל את בקשת הנתבעת, ולדחות את התביעה על הסף.
9.אשר לשאלת החיוב הוצאות הנתבעת בגין התביעה – הרי על אף הצער הרב, נוכח אובדנם הקשה של התובעים וסבלם הרב, הרי שיש לפסוק לזכות הנתבעת הוצאות משפט, בגין דחיית התביעה, מן הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, בת"א (מח' ב"ש) 5193-08 חברת מסרי גבון בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 15.4.1). בנסיבות העניין, וכאשר הדיון בתביעה מסתיים ללא צורך בשמיעת ראיות, יעמוד סכום ההוצאות, לרבות שכר בטלת ב"כ הנתבעת על 10,000 ₪.