אבו גויעד(אסיר) ואוסמה אלעל נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העותרים הם אסירים תושבי הארץ, המסווגים כאסירים ביטחוניים, אשר מרצים מאסרם באגף מיוחד שהוקם בכלא שיטה לאסירים המסווגים כביטחוניים והינם תושבי הארץ במופרד, מאסירים ביטחוניים תושבי השטחים. הם עותרים להעברתם לאגפי האסירים הביטחוניים הרגילים בטענה כי התנאים שם טובים יותר מהתנאים באגף בו הם שוהים.

בשל שביתת פרקליטי המדינה לא באה תשובה לעתירה וגם לא התייצב פרקליט לדיון שנקבע ליום 24.11.10.

כמו כן על אף ארכה שניתנה להגשת תשובה לעתירה , וככל הנראה בשל התמשכות השביתה לא הוגשה עד כה תגובה.

יחד עם זאת, מעיון בתיקים עולה כי בשלב מוקדם לאחר הגשת העתירות הודיעה ב"כ המשיבים כי עתירות אלה עניינם דומה לעתירה נוספת שהוגשה באותו עניין (בעת"א 9828-07-10) וביקשה לאחד את הדיון בכל העתירות הנ"ל.

משום מה הדיון בתיק עת"א 9828-07-10 נתקיים בסופו של דבר בנפרד אולם הנימוקים שפורטו שם מטעם המשיבים בנוגע להקמת האגף החדש, היו כי מדובר בצורך להפריד את האסירים שסווגו ביטחוניים והינם תושבי ישראל, מאסירים ביטחוניים שהינם תושבי השטחים. הדבר נעשה על יסוד חוות דעת של שירותי הביטחון הכלליים. נימוקים אלה יפים גם כנימוקי תשובה לעתירות כאן.

העותרים במקרה דנן מעלים טענות דומות במהותן לאלה שהעלה העותר בתיק עת"א 9828-07-10 ועיקרן כי התנאים באגף החדש בכלא שיטה הם תנאים גרועים יותר מאשר באגפים הביטחוניים הרגילים בהם שוהים תושבי השטחים כאסירים ביטחוניים.

בטענה זו דנתי כבר בעת"א 9828-07-10 ודחיתי אותה.

אשר על כן, אינני רואה מקום לקבלה בניגוד להחלטתי שם, בעתירות כאן, שכן מדובר באותן טענות בהן כבר דנתי והכרעתי.

כשם שקבעתי שם, אומר גם כאן, כי ההחלטה לפתיחת האגף החדש והפרדת האסירים הביטחוניים, תושבי ישראל, מאלו שהינם תושבי שטחים, הינה החלטה המבוססת על חוות דעת של שירותי הביטחון אשר הוצגו בפני באותו דיון, ועל כן הינה החלטה סבירה שאין להתערב בה.

אשר על כן, אני דוחה את שתי העתירות המאוחדות.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"א, 23 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.