אבו גאמע נ' בן חמו אריאל

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה זו בגין תאונת דרכים מיום 23/9/09 על סך 4,890 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו.

2.למעשה אין חולקין כי הנתבעת 2 אשר נהגה ברכב של הנתבעים, ניסתה להיכנס לחניה לפני המקום שבו עמד רכבו של התובע, ושפשפה את הפינה ימנית קדמית של רכבו.

3.לפיכך ברור כי על הנתבעת האחריות לתאונה ועליה לפצות את התובע.

4.המחלוקת בין הצדדים הייתה רק לגבי גובה הנזק, כאשר הנתבעים טענו כי מדובר היה בשפשוף קטן בפגוש, ואילו התובע נסמך על חוות דעת שמאי שנערכה רק חודשיים וחצי לאחר התאונה.

5.אכן בדרך כלל, על נפגע שרכבו ניזוק, לבדוק את הרכב בהזדמנות הראשונה על ידי שמאי מוסמך ולא להמתין פרק זמן ארוך, אשר עלול לגרום לספק בשאלה אם הנזקים נגרמו מן התאונה, אם לאו.

6.יחד עם זאת, גם הנזק שקבע השמאי לא נראה מוגזם ומופרך ולא הוצגה בפניי כל חוות דעת נגדית, והתובע העיד כי לא הייתה שום תאונה אחרת לפינה הימנית קדמית בין התאונה שגרמה הנתבעת לבין הבדיקה של השמאי.

7.התרשמתי מעדותה של הנתבעת ושל העדה מטעמה, כי אכן לאחר התאונה היו צעקות וניסיון להעצים את הפגיעה, אולם כל זה איננו משנה לעניין הפיצוי בגין הנזק הישיר שנגרם לתובע.

8.התובע הוסיף ותבע מעבר לנזק הישיר עוד נזק עקיף של הפסד ימי עבודה, טרחה ועוגמת נפש בסכום של 3,600 ₪ שהוא פי ארבעה מהנזק הישיר. נזק עקיף חייב להיות קשור לנזק הישיר ולא יתכן שהוא יעלה עליו פי ארבעה. בנסיבות אלה נראה לי ובהתחשב בגובה הנזק הישיר, נראה לי נכון להוסיף לנזק הישיר סכום של 200 ₪.

9.אשר על כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע סכום של 1,490 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

10.באשר להוצאות יש לזכור כי התובע טעה בתאריך של התאונה, מה שהצריך התייחסות מיוחדת של הנתבעים, יש גם לזכור את התנהלות התובע וחבריו לאחר התאונה, כמתואר לעיל ובנסיבות אלה, אינני מוצא מקום לפסיקת הוצאות.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום כ"ח אב תש"ע, 08/08/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: רחל עמר