החלטה
מבוא:
1. בתאריך 31.05.12 נהג המבקש אוטובוס ברחובות, עצר בתחנת אוטובוס ברחוב הרצל, ובתחילת הנסיעה פגע בהולך רגל מבוגר, הולך הרגל נפצע קשה, הועבר לטיפול בבית חולים ואולם נפטר ביום 12.06.12, ביום 17.06.12 נפסל רשיונו של המבקש כאמור.
2. המבקש באמצעות ב"כ עתר לביטול הפסילה המנהלית ובית המשפט בהחלטה מפורטת דחה את בקשתו. ואולם בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי מיום 05.07.12, ולאחר שחומר החקירה בתיק הועבר לידי ב"כ המבקש, הושב התיק לדיון מחודש על מנת שיוכל ב"כ המבקש לטעון שוב לאחר עיון בחומר הראיות.
דיון:
3. לאחר שהאזנתי בכובד ראש לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות, ואנמק ככל שניתן מבלי לשוב על החלטתי מיום 27.06.12.
4. נימוקי קצין המשטרה, אכן קצין המשטרה השתמש בנימוק קצר לעניין הגשת כתב האישום ולא פרט, בעניין זה אציין כי סעיף 47 (ה) לפקודת התעבורה קובע כי:
"היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום כנגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי העניין:
(1) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם – יפסול את האדם מהחזיק ברשיון הנהיגה לתקופה של 90 ימים".
5. גם אם שגה קצין המשטרה בנימוקים אשר רשם (או לא רשם), הלכה פסוקה היא, כי:
"יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בין שני מישורים:
המישור הראשון - הפגם בהחלטה. המישור השני - נפקות הפגם.
במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה. אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי...
ואפשר... שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם. כך לגבי כל סוג של פגם, לרבות פגם של חוסר סמכות...
ואם פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את המסקנה שההחלטה המנהלית בטלה מעיקרה, אלא המסקנה תלויה בנסיבות, קל וחומר כך בפגמים אחרים ..."
(רע"פ 4398/99 – עינת הראל נ. מדינת ישראל, פ"ד נד (3), 637, סעיף 7 לפסה"ד).
לאור האמור, הרי שגם לאור ההלכה בדבר הבטלות יחסית, אין לפסול את החלטת קצין המשטרה בשל נימוקיו, אלא יש גם לבדוק את הנושא לגופו של עניין ובית המשפט רשאי לבחון, האם יש בטענותיו של המבקש כדי לשכנע שלא להורות על פסילת רישיון הנהיגה והאם יש בטענות כדי לשנות את ההחלטה המנהלית לגופה. – וכאמור בחנתי נימוקי ב"כ המבקש לגופו של עניין, דחיתי טענותיו וזאת בהחלטה מפורטת ומנומקת בנושא.
6. טענת השיהוי: אכן רישיונו של המבקש לא נפסל באופן מידי, התאונה ארעה ביום 31.05.12 ואילו רשיונו של המבקש נפסל ביום 17.06.12, דהינו 5 ימים לאחר פטירת המנוח. אולם לטעמי אין די בכך על מנת להורות על השבת רישיון נהיגתו של המבקש. באופן עקרוני, גם אם נמשכה החקירה זמן מסויים, הרי מוטב שיפסל רשיון נהיגתו של נהג לאחר שיש יסוד סביר להניח שיוגש נגדו כתב אישום - דהינו לאחר חקירה ולו ראשונית, ולא באופן אוטומטי ללא חומר ראיות בנושא.
7. מעיון בחומר הראיות בית המשפט סבור כי אכן התיק קיבל דחיפות רק לאחר פטירת המנוח ואולם איני סבור כי טעם זה בלבד יש בו על מנת להורות על השבתו לאלתר של רישיון הנהיגה, לבטח לאחר שיש בתיק חומר הראיות המעיד ולו לכאורה על רשלנות המבקש. וראה בש"פ 2653/99 מסעאד זיאד נ' מדינת ישראל:
"הכל מסכימים כי טוב תעשה התביעה אם תדאג להגיש כתבי אישום ובקשות פסילה ללא שיהוי. עם זאת, גם במקרים בהם קיים שיהוי, יש ליתן לו משקל, אך שיקול זה יכול להיות בעל משמעות מכרעת רק במקרים גבוליים. עובדת ההשתהות, כשלעצמה, אין בה כדי להכריע, לא בשאלה אם יש יסוד מספיק להאשמות ולא בשאלת מסוכנות הנהגים".