1. 1. התביעה היא לתשלום פיצוי בגין אובדן שיניים תותבות של התובע, בעת שהתובע היה מאושפז אצל הנתבעת, לאחר ניתוח, ביום 6.3.05.
2. 2. אין מחלוקת בין בעלי הדין, בדבר המועד, בו גילה התובע לראשונה, כי התותבת התחתונה אבדה לו. הדבר אירע, בשעות הערב המאוחרות, לאחר שהתובע הקיא.
3. 3. התובע טוען, כי בעת שאושפז, היו לו שתי התותבות וכי בסמוך לאחר שהקיא, גילה כי חסרה לו התותבת. לדבריו, הוא פנה לאחות במחלקה וביקש שתחפש אחר התותבת בשקית בה החזיקה האחות, עובר להקאה, בעת שסייעה לתובע בשל מצבו.
4. 4. החיפושים לא הועילו והתובע הופנה ע"י הנתבעת, למומחה לשיקום פנים ולסתות כדי לסייע בידו באישפוז, לנוכח אובדן התותבת.
5. 5. התובע טוען, כי האחריות לאובדן התותבת, מוטלת על הנתבעת ותובע את נזקיו ברכישת התותבת חדשה, בסך של 6,000 ש"ח בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש.
6. 6. הנתבעת טוענת, כי השעה בה הקיא התובע, היא זמן רב לאחר יציאתו מחדר ההתאוששות והעברתו למחלקה. לפיכך, התובע שהיה אז במצב בו הוא מסוגל לדאוג לעצמו, צריך היה לדאוג שלא תאבד התותבת.
7. 7. לטענת הנתבעת, כל חולה שעובר ניתוח, נשאל אם יש לו תותבת וניתנת לו קופסא לאחסונה. על החולה, מוטלת האחריות להחליט, מתי הוא מעוניין לחזור ולשים את התותבת בפיו, לאחר הניתוח. עוד טענה הנתבעת, כי לנוכח אי מציאת התותבת בשקית בה הקיא התובע, יתכן והתותבת לא היתה בפיו והיא אבדה, בשל חוסר תשומת לב והשגחה של התובע ובני משפחתו.
דיון ומסקנות:
8. 8. מעדות התובע ומדברי נציג הנתבעת, אני למדה, כי התובע, שהוא קשיש, נזקק לסיוע וטיפול סיעודי של אחות, לאחר הניתוח בשל תופעות לוואי שונות מהן סבל. זאת עד השעה 23:00,למרות שהוא הועבר למחלקה לאחר התאוששות מהניתוח, כבר בשעות הצהריים המוקדמות, בשעה 13:00 לערך. הדבר עולה מעדות התובע, בדבר הקאה והצורך בלווי של אחות, כאשר ביקש להתקלח, למרות חלוף השעות, מהניתוח.
9. 9. לא סבירה על כן גירסת הנתבעת שהובאה ע"י נציגה, מבלי שנתמכה בחוות דעת של רופא, כי לא היו לתובע, השפעות לוואי מחומרי ההרדמה, אותם הוא קיבל בשעות הבוקר. התגובות הפיזיולוגיות של התובע בשעות הלילה, מחזקות את גירסתו ולא עלה בידי הנתבעת, להפריך את דבריו. הקאת התובע והצורך בליוויו למקלחת, מחזקות את טענתו, על השפעת הניתוח או חומרי ההרדמה עליו בשעות הערב. כך גם התרשמתי, כי התובע הוגבל באכילה ושתיה, עד לשעות הערב המאוחרות וסביר להניח, שזאת לנוכח חומרי ההרדמה שניתנו לו בבוקר.
10. 10. מעדות התובע התרשמתי, כי אכן השיניים התותבות היו בפיו בטרם הקיא ואין חולק כי תותבת אחת נותרה בפיו לאחר ההקאה. כך גם, סביר להניח, כי התובע שם את שתי התותבות בפיו, כדבריו, משהותר לו לחזור ולאכול. בכך יש משום תמיכה בדבריו, כי התותבת התחתונה אבדה, אגב ההקאה.
11. 11. לאחר ששמעתי את דברי נציג הנתבעת ועיינתי בכתב ההגנה, אני קובעת כי הנתבעת לא נהגה בזהירות הנדרשת בהתרשלה, במתן הנחיות מספיקות לתובע, בהתייחס למצבו לאחר הניתוח ולשימוש בתותבת.
12. 12. לנוכח הנסיבות, בהן התובע, שהוא אדם קשיש, עבר ניתוח והרדמה בבוקרו של יום ולאור ההשפעות של הניתוח וההרדמה על מצבו של החולה, היה על הנתבעת להבטיח ולכל הפחות להתרות בחולה, על מנת שלא יבצע פעולות, שיהיה בהן כדי להזיק לו או לרכושו.
13. 13. כפי שעולה מדברי נציג הנתבעת, אין בהנחיות הניתנות לחולים לפני הניתוח, התראה בדבר חובת זהירות הנדרשת מהחולה, להימנע משימוש בתותבת לאחר הניתוח. בין אם עד לאחר מס' שעות קצוב להתפוגגות חומרי ההרדמה ובין אם, עד לאחר קבלת הנחיה מהצוות הסיעודי או מכל גורם אחר במחלקה, על כך שניתן לעשות שימוש בתותבת. לחילופין, ראוי היה שתינתן אזהרה לחולה, מפני תופעות לוואי הדורשות שמירה על התותבת.
14. 14. עמדת הנתבעת כפי שהובאה בדיון, כי כל חולה מחליט על דעת עצמו, אם ומתי להשתמש בתותבת, מתעלמת מצרכים מיוחדים של חולים ומביאה לפתחו של החולה את ההחלטה, מבלי שיהיה מודע לתופעות הלוואי מהניתוח וההרדמה.
15. 15. הנתבעת, אינה חייבת בשמירה על תובתות של חולים, אך מנגד מוטלת עליה האחריות למסירת מלוא המידע לחולים על השלכות הניתוח על מצבם לאחריו ו/או ליווי החולה במחלקה, תוך שימת לב לצרכיו המיוחדים כדי למנוע או להקטין את הסיכון מפני נזקים, לאחר הרדמה ובתהליך ההתאוששות, גם לאחר הגעתו למחלקה.
16. 16. יחד עם זאת, לתובע רשלנות תורמת בכך שלא התריע מיד על אובדן התותבת, אלא רק כ-20 דקות מאירוע ההקאה. לפיכך, פחתו הסיכויים למצוא את התותבת, אף שהתרשמתי כי הנתבעת עשתה כל מאמץ, למצוא את התותבת באמצעות הצוות הסיעודי.
17. 17. התובע הציג קבלות על טיפולי שיניים שונים והשלים את הגשת ראיותיו בהגשת אישור מרופא השיניים, על בניית תותבת חדשה והתקנתה, בחודשים מאי-יוני 2005, בתמורה לתשלום בסך של 6,000 ש"ח.
18. 18. בהתחשב בקביעותי על מחדלי הנתבעת במתן הנחיות מספיקות לחולים כאמור לעיל וברשלנות התורמת מצד התובע, אני קובעת כי על הנתבעת, לשלם לתובע פיצוי בגין אובדן התותבת וההכבדה שנגרמה לו בגינה בסך של 5,000 ש"ח ובצירוף הוצאות משפט בסך של 300 ש"ח.