א שטרית תחבורה וחלקי חלוף בעמ ואח' נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות, שות

פסק דין

מונחת לפני בקשה לפי סעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983 (להלן: "פקודת החברות"), להחייאת חברת א.שטרית תחבורה וחלקי חילוף בע"מ, ח.פ 5101886618 (להלן: "החברה") אשר נמחקה ממרשמי רשם החברות (להלן: " המשיב") בגין אי תשלום אגרה שנתית.

הרקע בקצירת האומר

החברה, נתאגדה ביום 03.09.1958 ועיקר עיסוקה הינו ממכר חלקי חילוף לרכב. בעלי המניות בחברה הינם ה"ה אליהו שטרית ושולמית שטרית (להלן: "המבקשים").

ביום 11.10.1999 נמחקה החברה ממרשמי המשיב, זאת לאחר שלא שילמה את דמי האגרה השנתית החל משנת 1992, ולא הגישה דו"חות שנתיים כמתחייב.

בשנת 1963 רכשה החברה מקרקעין ברחוב המסגר 35 ת"א, חלקות 50 ו64 בגוש 7077 (להלן: "המקרקעין הישנים") לצרכי פעילותה. בשנת 1995 אושרה תכנית מתאר 595א', במסגרתה בוצע הליך של איחוד וחלוקה מחדש של מתחם "חסן ערפה" בת"א, ללא הסכמת הבעלים (להלן: "הליכי איחוד וחלוקה"). יוער, כי במתחם זה מצויים המקרקעין הישנים שבבעלות החברה.

דא עקא, חלקה של החברה במסגרת תכנית המתאר לא הוקצה, והמבקשים לטענתם, לא ידעו על כך. במסגרת תביעה לסילוק יד (ת.א 35320-07-11) שהוגשה בחודש יולי 2011, גילו המבקשים על אודות הטעות, ולבסוף, חלקהּ של החברה הוסדר והוקצה, כך שהחברה תירשם כבעלים של 0.22665 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 48 - גוש 7077, וכן של 0.01552 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 49 - גוש 7077 (להלן: "המקרקעין החדשים").

משכך, הגישו המבקשים בקשה להחייאת החברה, לצרכי רישום המקרקעין החדשים על שם החברה בלבד, ולאחר מכן, לטענתם, ייפעלו לפירוקה מרצון, בהתאם להוראות הדין.

הסוגיה שבמחלוקת

המשיב, אינו מתנגד להחייאת החברה, אך סבור כי על המבקשים לשאת במספר תנאים מקדימים, ביניהם פרעון מלא של חוב האגרות של החברה, אשר נצטבר משנת 1992 לכדי סכום של 29,011.6 ₪, נכון ליום הגשת הבקשה.

לטענת המבקשים, יש ליתן להם פטור מלא מתשלום האגרות ולחילופין פטור חלקי, שכן לשיטתם רישום המקרקעין החדשים על שם החברה, אינו אלא פעולה המתחייבת מכוח הדין, כאמור בתקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות), התשס"א - 2001 (להלן: "התקנות"). עוד מציינים המבקשים, כי עם העברת המקרקעין למבקשים, תפורק החברה מרצון, כך שברי הוא שאין תוחלת בקיומה של החברה, זולת ביצוע אותה פעולה פורמאלית.

עוד סבורים המבקשים, כי אגרות למשיב משולמות במקרה בו מתקבלת תמורה כלשהיא, קרי שירות, שכן אין לתשלום אגרה מעמד עצמאי. לסיום, סבורים המבקשים כי נוכח עברו של אחד מהמבקשים, ומצבו הבריאותי, יש להתחשב בהכרעה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית לבקשת החייאת חברה מצויה בסעיף 369 לפקודת החברות:

"חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס - רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה."

כאשר מוגשת בקשה להחייאת חברה ובמסגרתה פטור מתשלום אגרות למשיב, נדרש בית המשפט לבחון שני יסודות: האחד, זהות מבקש החייאת החברה. השני, מטרת החייאת החברה [ראה בש"א (ת"א) 12334/01 ורשבסקי נ' חברת חלקה 143 בגוש 6122 בע"מ (2001) (להלן: "עניין ורשבסקי")].

אדון ביסודות אלה, כסדרם.

היסוד הראשון, עניינו בחינת טיב הקשר בין מבקש הבקשה לבין החברה. ככל שהמבקש קשור בגורלה של החברה, יקל לראות בו, כמי שנושא באחריות למצבה של החברה, ולהפך.

מושכלת יסוד היא, כי אין דין נושא משרה או אורגן בחברה כדין צד ג' זר לחברה. בעוד שהראשון, שותף לאינטרסים של החברה ומעוניין ככל שניתן בהשאת רווחיה של החברה, השני לרוב נעדר כל זיקה לחברה, שכן הוא עצמו נעדר זכויות בחברה גופא.

אי לכך, ברי, כי בהעדר זכויות - אין חובות.