החלטה
המזכירות תעביר את הפיקדון שהופקד בקופת ביהמ"ש על סך של 600 ₪ למר משה דקל עבור עדותו מהיום לכתובתו בקיבוץ גבעת ברנר.
ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"א, 16/11/2010 במעמד הנוכחים.
יאיר דלוגין, שופט
החלטה
אינני רואה מדוע יש מקום להאריך את הדיון עוד על ידי הגשת סיכומים בכתב. לא רק על רקע התקנות שקובעות כי סיכומים בסדר דין מהיר יהיו בעל פה ולא ניתנה החלטה אחרת עד היום, אלא גם מסיבות לגופו של עניין, היינו כי הסכסוך אינו מורכב ומתמקד מבחינה עובדתית במספר נושאים בודדים.
לפיכך הסיכומים יהיו בעל פה.
ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"א, 16/11/2010 במעמד הנוכחים.
יאיר דלוגין, שופט
פסק דין
לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום יתרת חוב בסך של 20,952 ₪ בגין שכר טרחה שלפי הטענה היה צריך להיות משולם ע"י הנתבעת לתובעת ולא שולם. פסק הדין ינומק באופן תמציתי כמצוות התקנות.
תמצית התביעה – התובעת טוענת כי הושג הסכם שכר טרחה בכתב שלפיו נקבע תשלום בשני שלבים., האחד בגין הכנת התנגדות לשומה שהוצאה ע"י מנהל מקרקעי ישראל בקשר עם דמי חכירה שנתיים ראשוניים והשלב השני שכר טרחה על בסיס הצלחה בגין הפחתת השומה האמורה. לפי הטענה מכתב מקדמי וראשוני של ב"כ התובעת הצליח להפחית את השומה בסכום של כ-83,000 ₪. מכתב נוסף לא הצליח להפחית את השומה בסכום נוסף ועל כן ניתנה האפשרות לנתבעת להחליט או להגיש תביעה כנגד המנהל או להגיש שומה נגדית של שמאי מטעם הנתבעת. לפי הטענה, חרף פניות חוזרות ונשנות של התובעת אל הנתבעת ותזכורות בדבר הצורך בהגשת חוות דעת שמאית, לאחר שהנתבעת כבר הסכימה ללכת במתווה של הגשת שומה נגדית, בחרה הנתבעת משיקוליה היא שלא להגיש את ההשגה ולא לדאוג להמצאת חוות הדעת. עוד מציינת התובעת כי מכתב דרישה שהוצא לאחר מכן לתשלום שכר הטרחה לפי האחוזים המוסכמים ועל בסיס ההפחתה שנעשתה בפועל עד לאותו מועד, לא נענתה.
תמצית ההגנה – על פי טיעוני הנתבעת יש לדחות את התביעה ממספר נימוקים: הנימוק הראשון – ניתנה הבטחה להפחתה מוחלטת של השומה ומשלא נעשה הדבר, התובעת אינה זכאית לשכר טרחה כלשהו. נימוק שני – לפי הטענה הובטח בהסכם שכר הטרחה כי עלות השמאי תעמוד על 750 דולר והנה הסתבר כי לא ניתן היה להשיג שמאות בסכום זה, אלא רק בסכום של כ-6,000 ₪ פלוס מע"מ. לפי גרסת הנתבעת, בנקודה זו עו"ד רוזנבלום שטיפל בנושא מטעם התובעת, הבטיח כי הוא יטפל בהשגת חוות הדעת הנדרשת. הנתבעת טוענת כי עו"ד רוזנבלום לא טיפל בהשגת חוות הדעת וכי בסופו של דבר לא פעלה התובעת לפי התחייבויותיה ועל כן אין לה אלא להלין על עצמה וגם מטעם זה היא אינה זכאית לכל תשלום. טענה נוספת שהועלתה במסגרת תצהיר ההתנגדות הינה כי התובעת לא הסבה את תשומת ליבה של הנתבעת כי תקופת החכירה בנכס עומדת להסתיים תוך זמן קצר וכי לאחר מכן תידרש הנתבעת לחדש את החכירה תוך תשלום דמי חכירה של מאות אלפי שקלים ולא הסבה את תשומת ליבה כי יש מקום כי כבר בשלב זה יימצא פיתרון במסגרת שומת דמי ההיתר גם לנושא הנ"ל. לפי הטענה מחדלי התובעת גרמו נזקים כספיים רבים לנתבעת עקב מחירי הנדל"ן שהיו גבוהים, כמפורט בסעיף 20 לתצהיר מר שפס. טענה נוספת שהועלה הינה כי כל עוד לא הסתיים הטיפול לעניין שומת ההיתר מול המנהל, כמו גם לעניין הארכת החכירה, טרם קמה הזכות לתשלום שכר טרחה.
דיון
היום שמעתי את עדותו של עו"ד רוזנבלום מטעם התובעת וכן את עדותו של השמאי משה דקל שזומן לעדות ע"י התובעת ואשר נתן חוות דעת שמאית עבור הנתבעת לאחר שנותק הקשר בין התובעת ולבין הנתבעת. שמעתי גם את חקירתם הנגדית של מר יאיר שפס, מר ישראל שפס וכן גב' איריס בוטניק שנתנו כולם תצהיר עדות ראשית.
בתיק זה עליי להכריע במספר עניינים מרכזיים כמפורט להלן:
אחת השאלות המרכזיות, אם לא המרכזית ביותר, הינה מי היה אחראי לכך שבסופו של דבר לא הוגשה השגה ולא הוגשה חוות דעת שמאית. אין מחלוקת בין הצדדים כי הייתה הסכמה שלפיה החליטה הנתבעת לפעול להגשת השגה כאמור תוך צירוף חוות דעת. בנקודה זו, הצדדים העלו גרסות עובדתיות נוגדות. עו"ד רוזנבלום מעיד בתצהירו כי הוא פנה פניות חוזרות ונשנות בדואר אלקטרוני אל הנתבעת כדי שזו תדאג למינוי שמאי ולתשלום השכר הנדרש, על מנת שהתובעת תוכל להנחות את השמאי ולטפל בהגשת ההשגה אשר מועד הגשתה נקצב בזמן ואשר לפי טענת התובעת, חל 21 יום מאז מכתב התשובה האחרון של המנהל שמועדו 26/2/09. עו"ד רוזנבלום מצהיר כי חרף פניות אלה לא פעלה הנתבעת כדי לקבל את חוות הדעת ועל כן לא ניתן היה להגיש את ההשגה במועד ובכלל. עו"ד רוזנבלום מצהיר כי בשיחה עם גב' בוטניק, אשר אמרה לו כי הצעתו של השמאי הרצל מימון הינה יקרה, אמר לה כי הנתבעת יכולה לשוחח ישירות עם מר מימון כדי לנסות ולהפחית את הסכום או להתקשר למשרד השמאי סוויד כדי לקבל שמאי חלופי וכי מבחינת התובעת אין זה משנה בדיוק איזה שמאי ייתן את חוות הדעת. מצד שני גב' בוטניק מצהירה בתצהיר שלה כי לאחר שיחה שקיימה עם עו"ד רוזנבלום ברוח דברים אלו, פנתה היא למשרדו של השמאי סוויד ושם נאמר לה כי ניתן לקבל שמאי אחר במקומו באותו מחיר ולאחר מכן פנתה לעו"ד רוזנבלום ועדכנה אותו בכך והלה ציין בפניה כי הוא יטפל בנושא.
במחלוקת עובדתית זו אני מעדיף את גרסתו של עו"ד רוזנבלום. לתצהירו צורפו מספר הודעות "אי מייל" שנשלחו אל הנתבעת ביום 26/2/09, 17/3/09, 18/3/09 ו-24/3/09 ואשר בהן עולה במפורש כי עו"ד רוזנבלום דאג להעמיד את הנתבעת על הצורך במינוי שמאי תוך המועד הקצוב להגשת ההשגה. כמו כן קיימת תרשומת שצורפה כנספחD מיום 23/3/09 ואשר תומכת בגרסתו. אין זה מתקבל על דעתי כי ככל שאכן נמסר ממשרד סוויד כי ניתן לקבל שמאי אחר באותו מחיר של 750 דולר, כפי שצוין בהסכם שכר הטרחה, כי עו"ד רוזנבלום לא ימצא לנכון לפעול מיד בעניין זה כדי לקבל חוות דעת כאמור. גם לא ברור מדוע, אם זו הייתה התשובה, לא פעלה הנתבעת בעצמה כמי שיש לה בתור הלקוח ובעלת העניין, האינטרס העליון לדאוג לכך שתוגש השגה וכי תינתן חוות דעת במועד. עדותה של גב' בוטניק בעניין זה, מעבר לחוסר הסבירות שמצאתי בה, כאמור לעיל, הינה עדות יחידה שלא נתמכת בכל עדות נוספת. כך למשל, הנתבעת לא מצאה לנכון להזמין את אותו גורם במשרד סוויד אשר לפי הטענה הבטיח באותה שיחה כי ניתן לקבל חוות דעת של שמאי אחר באותו סכום וזאת חלף חוות דעת מטעמו של מר אלי סוויד אשר היה נמצא בחופשה באותה עת.
בנוסף לכך, לא מצאתי בחומר הראיות פנייה כלשהי בכתב של הנתבעת אל התובעת באותם הימים בטענה או בדרישה כי על התובעת לפעול למצוא שמאי וכי עניין זה הינו, כביכול, באחריותה. מעבר לכך יצוין כי גם לגופו של עניין, על פי הסכם שכר הטרחה, בסעיף 2.1 נקבע אמנם כי ישולם סכום של 750 דולר בגין שמאות, אולם נרשם במפורש שהסכום ישולם במישרין לשמאי ואף נרשם "שמאי מטעם הנתבעת". בכל מקרה ברור הדבר כי מדובר בהוצאה שהיה על הנתבעת לממן אותה במסגרת ההתקשרות מול באי כוחה ולא סכום שהיה צריך לבוא מכיסה של התובעת.
כאן המקום לציין כי גם אם הייתי רואה בהסכם שכר הטרחה ככולל התחייבות חד משמעית מוחלטת לכך שהתובעת תדאג לשמאי שיסכים לבצע את השמאות במחיר של 750 דולר, מה שלא ניתן להסיק לדעתי מההסכם, כפי שפירטתי לעיל, הרי שעו"ד רוזנבלום נתן הסבר מניח את הדעת מדוע בסופו של דבר לא ניתן היה לקבל את חוות הדעת ממר סוויד, הוא אשר לפי גרסתו של עו"ד רוזנבלום, ציין את הסכום הנ"ל עוד בחודש אוקטובר 2008 כאשר עו"ד רוזנבלום בדק עניין זה עמו. ההסבר שניתן הינו כי השמאי יצא לחופשה באותה עת. יש לתת את הדעת לכך שעל הצדדים לפעול בתום לב בקיום ההתחייבויות שלהם על פי הסכם שכר הטרחה. שעה שלא מצאתי התחייבות קונקרטית וחד משמעית של התובעת להעמיד שמאי ועוד בסכום מוגדר, בוודאי שלא ניתן לבוא בטרוניה כלפי התובעת, אם בדיעבד הסתבר כי לא ניתן היה להשיג את השמאות האמורה בסכום האמור בשל הסיבות שציינתי לעיל. כאן גם המקום להתייחס לנושא של הקטנת נזק. כוונתי לכך שגם אם הייתי מקבל כי הייתה כאן הפרה של ההסכם מצד התובעת, מה שאינני מקבל, נוכח ההפרש של 3,000 ₪ בלבד בשכר הטרחה של השמאי אשר נזכר בהסכם, לעומת שכר הטרחה שהוכח לפניי כי השמאי הרצל מימון הסכים לקבל, נדמה כי על רקע סכום השומה שעמד על מאות אלפי שקלים, היה מצופה מהנתבעת בכל מקרה לשלם את הדרוש לצורך קבלת חוות הדעת ולכל היותר לבוא בטענה לעניין זה כלפי התובעת על ההפרש של שכר הטרחה ששולם בפועל לעומת מה שנזכר בהסכם.
אני קובע, אפוא, כי ההשגה לא הוגשה בשל סיבות שנעוצות בנתבעת אשר זנחה למעשה עניין זה ולא בשל סיבה כלשהי שאחראית לה התובעת. על רקע קביעה זו, נדמה כי יש להגיע למסקנה שהנתבעת מנעה למעשה מהתובעת להמשיך ולפעול כדי להקטין עוד את השומה ולא ניתן בנסיבות אלה לטעון כי התובעת אינה זכאית לכל הפחות לשכר הטרחה המוסכם בגין הסכום שהופחת עד לסיום הטיפול.
בכל הנוגע לטענה שלפיה על פי הסכם שכר הטרחה סוכם כי שכר הטרחה ישולם בעת התשלום בפועל או בעת סיום ההליכים עם קבלת שומה מוסכמת, הרי שסעיף זה אינו מונע מהתובעת לקבל את שכר הטרחה בתביעה שלפניי וזאת על רקע העובדה שכאמור הנתבעת מנעה למעשה מהתובעת כל אפשרות להמשיך ולפעול כדי להגיע למצב של שומה סופית או מוסכמת, כמפורט בהסכם.