א.ש. ברקאי בע"מ נ' עיריית מודיעין

פסק דין

לפניי הודעה על חדילה מגבייה שהגישה המשיבה על פי סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

ביום 21.11.11 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור") להשבת כספים ששולמו ביתר בגין חיוב בריבית על תשלומי חובה, ובגין חיוב כנ"ל באופן רטרואקטיבי.

תמצית בקשת האישור - המבקשת מחזיקה בנכס בתחום המשיבה (להלן: "הנכס") ומחויבת בגינו על ידי המשיבה באופן שוטף בתשלומי בארנונה. ביום 10.11.11 קיבלה המבקשת שומת ארנונה חדשה לשנת 2011 בגין הנכס, שהוציאה המשיבה ביום 4.11.11 (להלן: "הודעת החיוב"), ואשר הגדילה את חיוב הארנונה של המבקשת בגין שנת 2011 בסכום של 9,982.70 ש"ח ביחס לשומה המקורית בגין שנה זו. בהודעת החיוב, חייבה המשיבה את המבקשת בריבית פיגורים, לכאורה מכוח חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ-1980 (להלן: "חוק הריבית"), בסכום של של 796.49 ש"ח (להלן: "חיוב הריבית"). לטענת המבקשת, חיוב הריבית לוקה בשני פגמים: האחד, חישוב הריבית בשיטה של ריבית דריבית ולא בשיטה של ריבית צמודה, כנדרש על פי חוק הריבית. האחר, חיוב רטרואקטיבי בריבית בגין תקופה שבמהלכה לא היה למבקשת כל חוב כלפי המשיבה, אף לשיטת המשיבה. שכן, החיוב בא לעולם במועד יצירתו בחודש נובמבר 2011 והמועד לביצוע התשלום על פיו, גם לצורך חישוב ריבית לפי חוק הריבית, הוא 30 יום ממועד משלוח הודעת החיוב (נספח 2 לבקשת האישור).

המבקשת הגדירה בבקשת האישור שתי קבוצות: קבוצה 1 - "כל מי שהוטל עליו תשלום חובה על ידי המשיבה, ואשר המשיבה גבתה ממנו ריבית על תשלום זה במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת בקשה זו..." לכאורה מכוח חוק הריבית. קבוצה 2 - "כל מי שהוטל עליו חיוב רטרואקטיבי בתשלום חובה על ידי המשיבה, עקב טעות נטענת של המשיבה, ואשר המשיבה גבתה ממנו ריבית על תשלום זה, לכאורה מכוח חוק הרשויות המקומיות ריבית, אשר חושבה בגין תקופה אשר התחילה לפני המועד שבו הוא נדרש לשלם את תשלום החובה, במהלך תקופת התובענה".

ביום 15.2.12 הודיעה המשיבה על חדילת גבייה לפי סעיף 9(ב) בחוק. להודעת החדילה צורף תצהיר מטעם גזברית המשיבה, גב' בת שבע דרעי.

נוסח התצהיר המצורף להודעת החדילה הינו כדלקמן:

"העירייה חדלה מהגבייה, בשלה הוגשה הבקשה לאישור, במסגרת המועד הקובע ובמסגרת 90 הימים שלמן הגשת הבקשה לאישור".

המבקשת, בתגובתה להודעת החדילה, ציינה כי המשיבה עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 9 בחוק ועל כן דינה של בקשת האישור להידחות. עם זאת ביקשה המבקשת כי בית המשפט יורה למשיבה למסור לבא כוחה דו"חות המפרטים את הסכומים שגבתה המשיבה שלא כדין, זאת לצורך בחינת יישום הקריטריונים שבחוק לפסיקת גמול ושכר טרחה (סעיפים 3.3-3.1 לתגובת המבקשת מיום 23.2.12). לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה לה צורפו גם דו"חות כספיים וגם אופן חישוב הריבית העודפת לגישתה, השיבה המבקשת כי דרישתה בסעיף 3.1 הנ"ל התייתרה וכי היא מותירה לשיקול דעת בית המשפט את אופן ניהול ההליך. בהתאם לכך, הוריתי לצדדים להגיש טיעוניהם לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה.

תמצית טיעוני המבקשת - משמעותה של הודעת החדילה היא הודאה בכך שהגביה אשר בגינה הוגשה התובענה נעשתה שלא כדין; בנסיבות שבהן מוגשת הודעת חדילה, יש לראות בתובענה כתובענה ראויה בעלת חשיבות ציבורית.

החשיבות הציבורית בענייננו באה לידי ביטוי גם בתועלת העתידית לציבור הנישומים, שחלק ניכר מהם לא יחויב בסכומים משמעותיים הפרוסים על פני שנים רבות, אשר בהם היו מחויבים אלמלא הוגשה התובענה.

עריכת התובענה דרשה מאמץ מהמבקשת ומבאי כוחה: התובענה מבוססת על פרשנות חוק באופן המנוגד לאופן שבו פועלות מרבית הרשויות המקומיות בארץ. לשם ניתוח הדוחות הכספיים של המשיבה וחישוב הסכומים שפורטו בבקשת האישור נעזרו המבקשת ובא כוחה בכלכלן. יש פער קטן, בין הסכום שהוערך על יד המבקשת כסכום הגבייה ביתר בגין חישוב בשיטת הריבית דריבית, לבין הסכום שחושב על ידי המשיבה בסעיף 13 לתגובתה מיום 1.4.2012 (36,000 ש"ח - פער הנובע ברובו מנתונים שלא היו בידי המבקשת בעת עריכת התובענה ובמקצתו מטעות אריתמטית).

המבקשת נשאה בסיכון של חיוב במקרה של דחיית בקשת האישור: הסוגיות שבענייננו טרם הוכרעו בפסיקה. ישנן רשויות הסבורות כי חישוב ריבית בדרך של ריבית דריבית נעשה כדין. בקשר לחישוב ריבית רטרואקטיבית קיימת פסיקה סותרת של בתי המשפט המחוזיים.

הואיל שלרשויות המקומיות הזכות לחדילה (בנוסף לתקופת התיישנות מקוצרת בת שנתיים בלבד), בלא שיידרשו להשיב את הסכומים שנגבו על ידן ביתר, אם לא ייפסקו לחובתן סכומים משמעותיים בעת החדילה מגבייה, קיים תמריץ חיובי להשתת חיובים לא חוקיים בסכומים שלא יצדיקו הגשת תביעה אישית. תובע או עורך דין לא ייטול על עצמו את הטרחה הכרוכה בניהול הליך של תובענה ייצוגית ללא הציפייה לגמול ראוי.

המשיבה בחרה להמשיך בגבייה הלא חוקית למרות שתובענות בנושאים דומים הוגשו כנגד רשויות אחרות. יש לתמרץ רשויות אחרות לחדול מגביית חיובים המוטלים שלא כדין עם היוודע להן אי החוקיות שבמעשיהן.

המשיבה התעשרה מגביית סכומים שלא כדין במשך שנים רבות - סכומים אשר יוותרו בכיסה לאור תקופת ההתיישנות הקצרה והעובדה שהודיעה על חדילה.

אין ליתן משקל מכריע לסכום שנתבע במסגרת התובענה, קריטריון התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה אינו רלוונטי במקרה של הודעת חדילה שכן חברי הקבוצה אינם נהנים מתועלת כלשהי (למעט במקרים שבהם קיימת חפיפה בין חברי הקבוצה ומי שישא בחיוב הלא חוקי בעתיד). הסכומים הנתבעים בתובענות ייצוגיות מבוססים לרוב על הערכות ואומדנים (וכך גם הסכומים הנטענים בתשובות לתובענות אלו). בהיעדר הליך הוכחות לא ניתן לרוב לכמת את התועלת שהייתה מביאה התובענה לקבוצה. בענייננו, המשיבה כלל לא התייחסה לאומדן שבבקשת האישור ביחס לסכום שנגבה ביתר כריבית רטרואקטיבית. ייחוס משקל רב לסכום התביעה עשוי לעודד תובעים ל"נפח" את סכומי התביעה ללא הצדקה. סעיף 23(5) לחוק קובע שיש לייחס משקל לפער שבין הסכום שנתבע והסעדים שפסק בית המשפט, אך במקרה שבו ניתנת הודעת חדילה אין לרוב אפשרות לקבוע מהו פער זה; בית המשפט מתבקש לחייב את המשיבה לשלם למבקשת גמול בסכום שלא יפחת מ- 35,000 ש"ח, ושכר טרחה לבא כוחה בסכום שלא יפחת מ-160,000 ש"ח.

תמצית טיעוני המשיבה - המשיבה הגישה הודעת חדילה במסגרת המועד הקובע, וזאת מבלי להסכים עם טענות המבקשת לגופן.

המשיבה הבהירה בתגובתה מיום 1.4.12, כי קיימת רק קבוצה אחת, וכי ההפרדה בבקשת האישור לשתי קבוצות היא מלאכותית, שגויה, ואין בה אלא לנפח את היקף הקבוצה האמיתית, להכפיל את הסעד המבוקש, ולגרוף נקודות זכות בתביעה אחרת.

הסכומים בהתייחס לקבוצה מספר 1 בלתי מבוססים, גם אם תאומץ שיטת החישוב של המבקשת. הגבייה העודפת בפועל היא בסכום של 90,544 ש"ח בגין השנים 2009 ו- 2010 יחדיו ולא כ- 126,000 ש"ח לשנה לכל קבוצה כפי שנטען.