א. קרמר דוד בע"מ שיווק מוצרי זכוכית נ' הארמון תעשיות אלומיניום בע"מ ואח'

פסק דין

החברה התובעת סיפקה סחורה לשתי החברות הנתבעות (נתבעות 1 ו-2, שיכונו להלן – הנתבעות) ואת התמורה עבורה קיבלה בהמחאות של הנתבעות (בסך כולל של 56,49 ₪), אך הן חוללו ולא נפרעו. התובעת טוענת כי הנתבע 3 ערב בכתב לפירעון ההמחאות ואילו הנתבע 4 ערב לפירעונן בעל-פה. מכאן התביעה שהוגשה נגד ארבעת הנתבעים לפירעון ההמחאות (בסך של 72,513 ₪, המהווה את סכום ההמחאות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה).

נגד הנתבעים 1, 2 ו-3 ניתן פסק-דין בהיעדר הגנה. המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה היא, אם אמנם הנתבע 4 (להלן – הנתבע), ערב לתובעת בעל-פה לפירעון ההמחאות או התחייב לפרוע אותן בעצמו.

א.הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

ב.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

3.התובעת היא חברה המשווקת מוצרי זכוכית, והיא שיווקה את מוצריה לנתבעות העוסקות בייצור מוצרי אלומיניום. במסגרת התקשרות זו שילמו הנתבעות לתובעת עבור הספקה של מוצרי זכוכית סך של 56,049 ₪. מתוך סכום זה, שילמה הנתבעת 1 סך של 20,496 ₪ בחמש המחאות שזמן פירעונן חל בחודשים יולי עד ספטמבר 2006, והנתבעת 2 שהוקמה במועד מאוחר יותר, שילמה לתובעת סך של 35,553 ₪ בשבע המחאות שזמן פירעונן בחודשים ספטמבר עד נובמבר 2011.

הנתבעים 3 ו-4 הם מנהליה של הנתבעת 2 ובעלי מניותיה, ואילו מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת 1 הוא רק הנתבע.

4.בכתב התביעה שהוגש נגד ארבעת הנתבעים ביום 27.8.2008 טענה התובעת כי על הנתבעים לשלם לה את מלוא סכום ההמחאות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעות נתבעו, בשל כך שאין מחלוקת כי הן מושכות ההמחאות. הנתבעים 3 ו-4 נתבעו בשל כך שלפי טענת התובעת, הם ערבו לפירעון ההמחאות. ערבותו של הנתבע 3 ניתנה בכתב (נ/1) ואילו הנתבע, כך לטענת התובעת, ערב לפירעון ההמחאות בעל-פה ואף התחייב כי יפרע אותן בעצמו, אם הנתבעות לא יפרעו אותן.

עוד טענה התובעת, כי בעת מתן ההמחאות ידעו הנתבעים 3 ו-4 שהנתבעות אינן יכולות לעמוד בהתחייבויותיהן וכי ערבבו את פעילותן של שתי החברות הנתבעות. בנסיבות אלו, לפי טענת התובעת, גם על הנתבעים 3 ו-4 חלה חובה לפרוע את החוב הנובע מכך שההמחאות חוללו.

כתב ההגנה מטעם הנתבע 4 הוגש ביום 22.10.2008 ובו הוכחשו כל טענותיה של התובעת. בעיקר הוכחשה טענתה, כי הנתבע ערב בדרך כלשהי ובין השאר בעל-פה לחובותיהן של הנתבעות או כי התחייב לפרוע בעצמו את חובן של הנתבעות לתובעת.

הנתבעות 1 ו-2 והנתבע 3 לא הגישו כתב הגנה, ולפיכך ביום 24.11.2008 ניתן נגד נתבעים אלו פסק-דין בהיעדר הגנה, שעל-פיו חויבו הם לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בתוספת שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט כמפורט שם.

5.ישיבת הוכחות התקיימה ביום 29.12.2009 ובמהלכה נשמעו עדויות הצדדים מבלי שקדמה לכך הגשת תצהירי עדות ראשית, כך שגם העדויות הראשיות ניתנו בעל-פה.

מטעם התובעת העידו מנהליה של התובעת, מר דב קרמר, אשר ממונה בין השאר גם על ענייניה הכספיים של התובעת (עמ' 11-5) וכן העיד מר חיים קרמר (עמ' 16-11). מטעם הנתבע העיד רק הנתבע עצמו (עמ' 20-17). המוצג היחיד שהוגש, הוא כתב הערבות שעליו חתם הנתבע 3 (נ/1).

6.עוד בטרם נשמעו העדויות, במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 8.6.2009, הציע בית המשפט (כבוד השופט י' מילנוב), "כי הצדדים הרלוונטיים ייבדקו על-ידי בודק פוליגרף שחוות-דעתו תוגש כחלק מכלל הראיות ולא כראיה מכרעת" (עמ' 2). על הצעה זו חזר בית המשפט בתום שמיעת הראיות והצדדים נתנו את הסכמתם לכך (עמ' 21-20). לאור הסכמה זו, מונה מומחה הפוליגרף מר מנחם גוזלן (החלטה מיום 15.5.2010) וחוות-דעתו הוגשה ביום 22.2.2011.

בהתאם להחלטת בית המשפט בעניין מינוי המומחה ובהתאם להחלטה נוספת מיום 31.8.2010, נדרש המומחה לבחון אם הנתבע אמר למר דב קרמר שהוא אחראי באופן אישי להמחאות וכן אם אמר לו שייתן המחאות אישיות שלו, אם המחאות הנתבעות לא ייפרעו. לשתי השאלות השיב הנתבע בשלילה, כי לא אמר את הדברים ואילו מר דב קרמר השיב בחיוב, כי הדברים כן נאמרו. על-פי ממצאי המומחה, בדבריו של הנתבע לא אובחנו תגובות המצביעות על אמירת שקר ועל-כן מומחה הפוליגרף חיווה את דעתו כי תשובותיו נכונות. לעומת זאת, בעניין הממצאים שהובאו באשר לבדיקתו של מר דב קרמר, נכתב כי אובחנו תגובות המצביעות על אמירת שקר, ועל-כן על-פי חוות הדעה, תשובותיו אינן נכונות.

7.בקדם המשפט שהתקיים ביום 16.3.2011 ביקש בא-כוחה של התובעת שהות לבחון את המשך ניהולה של התביעה (עמ' 26), וביום 27.3.2011 הודיע בשם שני הצדדים כי הם מבקשים לסכם את טענותיהם בכתב במועדים שפורטו בהודעה. הודעה זו אושרה בהחלטה מאותו יום ועל-פיה הוגש סיכום טענות התובעת ביום 30.3.2011 וסיכום טענותיו של הנתבע הוגש ביום 2.5.2011.

ביום 12.5.2011 הגישה התובעת תשובה לסיכומי הנתבע, אולם בהחלטה מיום 13.5.2011 נקבע כי "תגובה זו הוגשה ללא רשות וללא הסכמה ועל כן יש למחקה ולא לתייקה בתיק".

ג.עיקרי טענות הצדדים וראיותיהם והשאלה הטעונה הכרעה