א.ע. תקרונית (2000) בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, שניתנה ביום 6.8.13, בגין נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת איסור שימוש.

טיעוני הצדדים

בתחילה הוגשה הבקשה ע"י עובד החברה, ולאחר מכן, כשמונה עורך הדין, אימץ האחרון את טיעוני הבקשה, לפיה, ניתנה הודעת איסור שימוש על הרכב, המבקשת ביצעה את התיקונים הנדרשים ונהג החברה היה בדרכו למשרד הרישוי לחידוש הרשיון.

הגב' פתחיה עודה, הינה בעלת החברה – המבקשת. הרכב מושא הבקשה, הינו בבעלות החברה. הגב' עודה העידה לפניי כי נהג מטעמה היה בדרכו למשרד הרישוי על מנת "לבצע מה שצריך לעשות".

בחקירתה הנגדית השיבה כי בבעלות החברה 3 כלי רכב. היא לא ידעה מתי ניתנה הודעת איסור השימוש המקורית, אך ידעה לאמר שזו ניתנה בגין "בעיות מכניות ברכב". כשנאמר לה כי ההודעה ניתנה בגין שינוי מבנה הרכב, הסכימה. כמו כן הסכימה כי ניתנה ארכה בת יום אחד, החל מיום 15.7.13, לצורך תיקון הליקויים, אך לא ידעה להשיב מדוע הדבר לא נעשה במסגרת הזמן שנקצב. למרות שטענה כי מבינה שלנהג אסור היה לנהוג ברכב השיבה כי התירה לו לנהוג ברכב לשם ביצוע שינוי המבנה במשרד הרישוי.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, טען כי נראה שבעלת החברה לא ידעה על הליקוי ברכב, לא הניחה הסבר מספק ביחס לשיהוי בתיקון הרכב, לא עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את העבירה, ולא השתמשה באמצעי פשוט כמו גרירת הרכב לשם כך.

דיון והכרעה

עיינתי בחומר החקירה ואני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנהג. הרכב מושא הבקשה (להלן: "הרכב") נבדק ע"י בוחן תנועה ביום 15.7.13 ונמצאו בו ליקויים שונים, ביניהם שינוי מבנה. הבוחן אישר להעביר את הרכב לנצרת לשם תיקונו עד ליום 16.7.13.

בתאריך 6.8.13 נעצר לואבנה אברהים (להלן: "הנהג") כשהוא נוהג ברכב ללא אישור משרד הרישוי. בדברי הנהג נרשם מפיו: "אני התכוונתי לתקן היום את הרכב". במהלך השימוע טען שכלל לא ידע על הודעת איסור השימוש וכי נסע בהוראת מעבידו.

באחריות בעלת הרכב לתקן את רכבה במסגרת הזמן שנקצב לכך ע"י הבוחן. בניגוד לדברי הנהג, עפ"י הבקשה התיקונים בוצעו, אלא שהיה צורך באישור משרד הרישוי ולשם היו פניו של הנהג מועדות, כך גם הצהיר בכתב, בהצהרה שצורפה לבקשה.

בעלת הרכב מסרה את הרכב לנהג ברשות מלאה ולא עשתה דבר כדי למנוע את העבירה. נהפוך הוא, לטענתה היא הורתה על ביצועה. במקום להסדיר את מבנה הרכב ורישויו במסגרת הזמן הקצוב, הורתה לנהג לנסוע ברכב כ-3 שבועות לאחר תום המועד הקצוב.

כך, שגם אילו קיבלתי את טענת המבקשת כי הנהג היה בדרכו למשרד הרישוי, מה שכאמור, איננו עולה בקנה אחד עם שלל גרסאותיו של הנהג, עדיין בוצעה נסיעה ברכב בניגוד להודעת איסור השימוש המקורית.

לקחתי בחשבון כי עלול להגרם למבקשת נזק כתוצאה מהשבתת הרכב, יחד עם זאת, התחשבתי בעובדה שבבעלות החברה שני כלי רכב נוספים, ובאיזון כלל האינטרסים, אני סבורה כי האינטרס הציבורי גובר על צרכיה של המבקשת, הודעת איסור השימוש המקורית וכן זו המנהלית ניתנו כדין, ועל כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי זו לתביעה ולעו"ד עאוני חליל לפקס שמספרו 1534646169.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.