1. עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (יליד 23.10.82), בתאונה שהתרחשה ביום 15.7.12, במהלך עבודה (להלן: "התאונה").
2.אין מחלוקת, באשר לעצם התרחשות התאונה אלא בדבר נסיבותיה המדויקות, וכפועל יוצא, האחריות להתרחשותה. עוד חלוקים הצדדים בסוגית הנזק. נדון להלן בכל סוגיה וסוגיה.
נסיבות התאונה
3.בתצהירו מיום 9.2.15 (נ/1) תאר התובע את נסיבות התאונה כדלקמן:
"ביום 15.7.12 סמוך לשעה 11:00 הוטל עלי ע"י מעבידי, לסדר את המדפים במחסן אשר היו ממוקמים בגובה. בשל משטחים עמוסי סחורות שחסמו את הדרך אליהם, לא התאפשרה לי גישה באמצעות סולם או מלגזה... אני נאלצתי לעלות על משטח עמוס סחורה ... על מנת להגיע למדפים. המשטח היה עמוס במטאטאים ארוזים באריזה רכה – דבר שלא היה ידוע לי... אדגיש כי לא היתה גישה אחרת ובשל לחץ הזמן הייתי חייב לעלות על המשטח. הייתי בלחץ זמן בשל דרישות מעבידי, ותוך הליכה כשניסיתי ללכת על המשטח שהיה מלא במטאטאים (מה שהסתבר לי בדיעבד, שכן לא ניתן היה לראות מה יש במשטח) אבדתי שיווי משקלי ועל מנת לא ליפול, קפצתי אל רצפת המחסן, אך נחתתי בתנועה סיבובית על רגלי... ".
ויאמר מיד – מצאתי לקבל תיאור זה של נסיבות התאונה, אשר קיבל תימוכין במכלול הראיות שלפני.
4.ראשית, בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מיום 26.7.12 תיאר התובע את התאונה כדלקמן: "נפלתי ממשטח שהיה בגובה על הריצפה ונחתתי על הרגל בצורה לא נכונה" (תיאור זהה כלול בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה מיום 10.9.12). הודעה זו חתומה על ידי הנתבעת מספר 1 (להלן: "המעבידה"). משכך, אם וככל שהנתבעים ביקשו לסתור נסיבות אלה, שומה היה עליהם להוכיח את נסיבות מתן ההודעה, דהיינו שזו ניתנה בטעות ובהסתמך על דברי התובע שהיה בהם כדי להטעות ועל כן, אין לסמוך עליהם (ראו: ע"א (ת"א) 33119-07-16 ג'בארין נ' שם טוב מאיר נכסים והשקעות בע"מ ואח' (17.8.17); ע"א 685/87, אלבז נ' אברהם (1987); ת.א. (חיפה) 508-05 אבו מוך נ' א.א. בטונית מוצרי תשתיות (2001) בע"מ (2009); ת.א. (חיפה) 345/93 קעדנה נ' מסארווה (2000)). הנתבעים לא עשו כן.
5.שנית, מנהל המעבידה ובעליה, מר מיכה רוזנברג (להלן: "מיכה"), תיאר את המחסן כ: " מחסן רחב ידיים במושב כפר ידידיה בו מוצבים מדפים עד לגובה של כ-2 מטרים בערך. בין המדפים קיימים מעברים נוחים ורחבים, בהם מוצבים מספר סולמות בהם ניתן לעשות שימוש על מנת להגיע למדפים גבוהים" (ראו: נ/9). ברם, הוכח לפני אחרת, כפי שהודה, לבסוף, מיכה (ראו גם: עמוד 22 שורות 4-10).
הוכח כי מדובר במחסן, אשר המעבידה הסבה מרפת, עם גג אסבסט משופע, כאשר המקום הגבוה ביותר הוא של כ- 3-3.5 מטרים. המחסן כולל שני אזורים, כאשר התאונה התרחשה באזור מספר 2, כתיאור התובע (ראו: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 13-15):
"ש. באזור אחד של המחסנים, אזור המידוף, מה היו מאחסנים שם?
ת.דברים דינמיים. זה היה זז מאזור אחד.. זה היה דברים הסופיים שיוצאים ללקוחות בארץ ואזור שתיים היה אזור שהיינו מקבלים את הסחורה מחו"ל באריזות סגורות מהמכולות".
גם בנו של מיכה, מר ערן רוזנברג (לעיל ולהלן: "ערן"), אשר נכח בעת התאונה, זיהה את אזור 2 הנצפה בתמונות שצורפו לתצהירו (ת/1; וסומנו גם מש/2), כאזור בו התרחשה התאונה (ראו: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 32-34).
עוד הוכח כי, בניגוד לאמור בתצהיר מיכה, המעברים במחסן לא רחבים ונוחים; אלא המחסן מלא בקרטונים, כפי שהודה ערן וכפי שנצפה בתמונות שהציג. המדובר במחסן עמוס מאוד, כאשר נערמות בו קופסאות הן במעברים והן על המדפים עד לגג המחסן.
בהקשר זה יוער, כי התובע ציין שהחלק השמאלי של אזור 2 הנצפה בתמונות זהה למצב בעת התאונה, אך בחלק הימני היה רק מדף עליון כאשר מימין ומשמאל נערמו משטחים ללא מדפים. מנגד, ערן אשר המציא תמונות שצולמו כחצי שנה-שנה לאחר התאונה, העיד כי לא בוצעה בנייה נוספת במהלך תקופה זו, ובמועד התאונה המקום נראה דומה (ראו: עמוד 19 שורה 32 עד עמוד 20 שורה 2; וראו גם: עדות מיכה כי הוא לא עשה שינוי במחסן משנת 2012 - עמוד 23 שורות 34-35; ראו: עמוד 24 שורות 1-3). בין אם אקבל את גרסת התובע וביתר שאת אם אקבל את גרסת ערן, הרי שניכר מתמונות המחסן, כי המחסן עמוס בקרטונים, וסחורה הניצבים גם במעברים וגם בצמוד למדפים.
בחקירתו הנגדית, הודה מיכה, שהמחסן עמוס ושמים בו סחורה בקרטונים ב- 3 שכבות, לרבות מהמדף העליון ועד הגג, כפי שנצפה בתמונות. עוד הודה מיכה כי מדי פעם יש במעברים סחורה, אותה צריך להוציא מהמעברים ולשים על המדפים. כעדותו (ראו: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 21-25):
"ש. אין מחלוקת בינך ובין התובע שבמעברים לעיתים, שמים ארגזים והמעברים אינם נקיים מסחורה, נכון?