א' נ' קרן קיימת לישראל

א.מבוא וסקירת ההליך

1.התביעה שלפנינו הוגשה על ידי מר צ.א. (להלן: "התובע") כנגד מעסיקתו לשעבר, קרן קיימת לישראל (להלן: "הנתבעת"). התובע עבד בנתבעת מאז שנת 1984, ובתפקידו האחרון שימש כמנהל מרכז המבקרים של אגמון החולה (להלן: "האגמון"). ביום 16.8.2020 נפתח הליך זה, באמצעות הגשת בקשה לסעדים זמניים שעניינה במתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריו של התובע מעבודתו.

2.ביום 24.8.2020 נערך הדיון בסעד הזמני, ויום לאחר מכן, ביום 25.8.2020, ניתנה החלטת בית הדין שנעתרה לסעד המבוקש (בדעת רוב – אב"ד ונציג הציבור מר אמיר הנו. מנגד, נציג הציבור מר רפי להבי התנגד, ובדעת מיעוט סבר כי הבקשה לסעדים זמניים דינה להידחות). במסגרת ההחלטה, ניתן צו זמני שיעמוד על תוקפו עד תום ההכרעה בהליך העיקרי, ולפיו החלטת הנתבעת בדבר סיום העסקתו של התובע בנתבעת, דינה להתבטל.

3.אשר לעמדת הרוב, נקבע בה כי יש לבטל את פיטוריו של התובע, בשל הסיבות הלכאוריות הבאות: הנתבעת העלתה טיעונים סותרים ביחס לסיבת פיטוריו של התובע, ולא הציגה כל תיעוד ו/או אסמכתה ביחס לכשליו הנטענים במסגרת עבודתו; לא נסתרה טענת התובע לגבי היעדר תיעוד של כשליו הנטענים; לא נשקלה אפשרות הניוד של התובע; לא הוצגו על ידי הנתבעת מסמכים וראיות אשר יוכלו לבסס את הטענה בדבר החיסכון הכספי הנטען בשל פיטורי התובע.

4.כמו כן, נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובע, ומשעה שפיטוריו יובילו לפגיעה קשה בו, ולאור ההתחייבויות הכספיות הניכרות שהוא לקח לאחרונה. לעומת האמור לעיל, דעת המיעוט סברה כי יש לדחות את הבקשה לסעדים זמניים. במסגרת דעת המיעוט צוין, כי ניכר מבין השורות כי הנתבעת עברה תהליך מורכב וממושך בהחלטותיה, ובאשר לשאלה כמה, את מי וכיצד לפטר מבין העובדים שלה, וכי ההחלטה לפטר את התובע לא התקבלה כלאחר-יד.

5.עוד צוין בדעת המיעוט, כי יש לקחת בחשבון שוועד העובדים של הנתבעת היה שותף להחלטה בדבר פיטורי התובע, הן בעריכת ההסכם הקיבוצי והן בהשתתפות נציגיו בתהליך השימוע. בהסכם הקיבוצי אף נקבע מפורשות כי ההנהלה תקבע את הקריטריונים לבחירת עובדים המיועדים לפיטורין "עפ"י שיקול דעתה הבלעדי", ואין להניח שהחלטה נדירה זו של וועד העובדים נעשתה בשגגה. כמו כן, ההנהלה עשתה טעות עת נגררה במהלך השימוע לדיונים באשר לאיכות תפקודו של התובע, ואין כל צורך לדון בטיב תפקודו של התובע.

6.לאחר מתן ההחלטה בהליך הזמני, הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וביום 9.9.2020 ובמהלך הדיון לפני בית הדין הארצי, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, כדלקמן:

"בשלב זה מוצע לצדדים כי החלטת בית הדין האזורי תבוטל, התיק העיקרי ינוהל בלוח זמנים מזורז כפי שבית הדין האזורי יורה עליו. בכפוף לתוצאת ההליך העיקרי המערער יצא לפנסיה תקציבית החל מיום 1.9.2020. כל המענקים להם הוא זכאי בגין סיום העבודה יוותרו בידי התובעת, וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי ובכפוף לו. בתקופת ניהול ההליך ועד השלמת שישה חודשים מה-1.9.2020 תשלם התובעת למשיב על חשבון המענקים הלוואה/מקדמה בסכום של 7,000 ₪ נטו לחודש. התשלום יבוצע בהתאם להוראות כל דין. ככל שההליך העיקרי לא יסתיים תוך שישה חודשים, יהיה רשאי המשיב לעתור לסעד זמני, לרבות הארכת התשלום האמור. אין באמור כדי להקנות למשיב זכות להארכת התשלום וכל צד שומר על טענותיו בעניין הסעד הזמני, ככל שיוגש. התשלומים בסך של 7,000 ₪ שישולמו כאמור יבואו על חשבון המענקים או על חשבון השכר השוטף וזאת בהתאם לתוצאת פסק הדין העיקרי, תוך עריכת חשבון עובר ושב מדויק.

הרכב המשמש את המשיב יוותר בידי המשיב עד ליום 30.9.2020, וזאת על חשבון התובעת. ביום 30.9.2020 יוחזר הרכב לתובעת."

7.לאחר החזרת הדיון לבית הדין האזורי, תיקן התובע את כתב התביעה, והוסיף סעד חלופי לסעד העיקרי של מניעת פיטוריו – פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 513,000 ₪. כמו כן, הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים. ביום 21.12.2020 נערך דיון ההוכחות, במסגרתו העידו לפנינו העדים הבאים, כדלקמן:

מטעם התובע: הוא עצמו, וכן – עו"ד אריה הרמלין, בעל תפקיד במינהלת האגמון (להלן: "אריה"); ד"ר עמרי בונה – מנהל מחוז צפון בנתבעת, ומי שהיה/הינו (הצדדים חלוקים בסוגיה זאת) הממונה על התובע (להלן: "עמרי");

מטעם הנתבעת: מר אמיר רוזנבאום – מנהל חטיבת משאבי אנוש בנתבעת (להלן: "אמיר"); מר ירון אוחיון – מנהל מפ"ק (מינהל פיתוח קרקעות) בנתבעת (להלן: "ירון"); מר אפי נעים – מנהל אזור עמק החולה בנתבעת (להלן: "אפי").

8.בתום הדיון הוסכם על קביעת דיון מוקדם נוסף, במועד קרוב, שבו ינסו הצדדים להגיע להסכמות. ביום 28.12.2020 נערך דיון מוקדם בראשות אב"ד בלבד, אולם הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות במהלכו, ובהתאם לכך – ניתן צו לסיכומים בתיק.

9.ביום 3.3.2021 הוגשו סיכומי התובע, ביום 13.4.2021 הוגשו סיכומי הנתבעת, וביום 28.4.2021 הוגשו סיכומי התגובה מטעם התובע. בתוך כך, התובע גם הגיש בקשה להוספת ראיה, שלה הגיבה הנתבעת, וכאשר הוחלט כי הבקשה תידון במסגרת פסק הדין שיינתן בהליך. אחרי כל אלה, התיק הועבר למתן הכרעה.

ב.התשתית העובדתית

10.התשתית העובדתית שמוסכמת בין הצדדים היא מצומצמת יחסית, ותפורט להלן:

א.התובע, יליד שנת 1957, היה עובד הנתבעת מאז שנת 1984. החל מאמצע שנת 2013, ובתפקידו האחרון בנתבעת, שימש התובע כמנהל מרכז המבקרים של האגמון. כמו כן, במהלך עבודתו בנתבעת, התובע בוּטח בהסדר פנסיה תקציבית, ונכון למועד סיום עבודתו הוא צבר זכויות לפנסיה תקציבית מהנתבעת בהיקף מלא (70%);

ב.ביום 22.1.2018 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הנתבעת לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה וארגון העובדים הארצי של עובדי הנתבעת, וביום 18.5.2020 נחתמה בין הצדדים תוספת להסכם זה, אשר מהווה חלק ממנו (להלן: "ההסכם הקיבוצי");