א.נ. נ' האני טאנוס ואח'

תביעה זו עניינה בטענת התובע, כי הנתבע-1, עו"ד במקצועו, התרשל בתפקידו בעת ייצוגו בתביעה שעניינה תאונת דרכים וגרם לכך שתביעתו התיישנה. משכך, דורש התובע מהנתבע ומהנתבעות 2 ו-3, חברות הביטוח שלטענתו ביטחו את הנתבע, לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו.

הנתבעים מכחישים את טענות התובע. הנתבע-1 (להלן: "הנתבע") טוען שלא התרשל כלל והעביר לטיפולו של התובע עצמו, שגם הוא עורך דין במקצועו את הטיפול בתביעה. הנתבעות 2 ו-3, מכחישות כי לנתבע היתה פוליסת ביטוח בתוקף בתקופות הרלוונטיות. כל הנתבעים מעלים טענות רבות בעניין מהימנות גרסת התובע, יכולתו להוכיח את עצם פגיעתו בתאונה וזכותו לפיצויים.

בישיבת הוכחות שהתקיימה בתיק העידו התובע, הנתבע ועד מטעם כל אחד מן הנתבעות.

זירת המחלוקת בין הצדדים מחייבת בירור הטענות במספר שלבים: תחילה, יש לברר עובדתית ומשפטית האם הנתבע אכן התרשל בתפקידו, ככל שימצא כי התרשל, יש צורך לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות ובין הנזק שנגרם לתובע ובסוגיית שיעור הנזק. ככל שימצא כי הייתה התרשלות, קיים קשר סיבתי וקיים נזק, יהא צורך לדון בשאלה האם מי מן הנתבעות אם בכלל, חייבת בתשלום הנזקים, כמבטחת הנתבע.

אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו ומלוא טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה שאכן הוכח שהנתבע התרשל באופן טיפולו בתיק ולולא התרשלות זו, היה לתובע סיכוי לברר את התביעה לגופה ולזכות בפיצוי. לאחר שבחנתי את הוראות פוליסת הביטוח הרלוונטית, מצאתי, כי האירוע מהווה "מקרה ביטוח" על פי הפוליסה, לא מתקיימים החריגים ומכאן כי הנתבעת-3, שהיא זו שביטחה את הנתבע בתקופה הרלוונטית, חייבת בתשלום הנזקים שנגרמו בכפוף להוראות הפוליסה.

אדון בדברים דבר דבור על אופניו וראשית יש להתייחס לסוגיית התרשלות הנתבע ובהקשר יש לדון תחילה במסכת העובדות שהוכחה בהתאם לראיות שנשמעו.

תמצית הראיות והעובדות שהוכחו אגב סוגיית ההתרשלות

1. התובע יליד 1980, בן כעשרים שנים במועד התרחשות התאונה הנטענת עבד כפקיד במשרד עורך דין, הנתבע עורך דין במקצועו, ידיד קרוב של המשפחה.

לטענת התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה בראמללה, בתאריך 2/11/2000, עת נהג ברכב של מעבידו. התובע טוען, כי בתאונה זו נפגע בקרסול, נגרם לו שבר, נאלץ לעבור ניתוח ונגרמה לו נכות צמיתה.

בהתאם לחוות דעת שהוגשה מטעם מומחה התובע נכותו של התובע עומדת על 10%. הנתבעים בחרו שלא להגיש חוות דעת מטעמם ואולם מומחה מטעם בית המשפט שמונה בהסכמת התובע והנתבע, קבע שנכותו של התובע בגין פגיעתו בתאונה עומדת על 5% נכות לצמיתות.

2. לטענת התובע, סמוך לאחר התרחשות התאונה, פנה לנתבע על מנת שיגיש עבורו תביעה בגין אותה תאונת דרכים. מתוך הראיות עלה, כי הוגשו לבית המשפט שתי תביעות על ידי הנתבע בשם התובע, אשר שתיהן נמחקו בשל חוסר מעש ולנוכח חלוף הזמן לבסוף התיישנו, דבר שמנע מן אפשרות לברר את התביעה לגופה ומנע את קבלת הפיצוי לו היה התובע זוכה.

אבחן את השתלשלות העניינים שהביאה להתיישנות התביעה.

התביעה הראשונה – שנת 2001

3. מועד הפניה של התובע לנתבע לא ידוע ואולם הוכח, כי בתאריך 16/12/01 הוגשה לבית משפט השלום בירושלים תביעה בת"א 18160/01 בעניין תאונת דרכים שעבר התובע, התביעה הוגשה נגד חברת הפניקס כמבטחת הרכב בו נסע התובע.

בתביעה נטען, כי בתאריך 2/11/2000 בעת שנסע התובע ברכב בעל מספר רישוי ישראלי אשר היה בשימושו והיה מבוטח אצל הנתבעת (חברת הפניקס), בכביש ראשי בראמללה, התנגש רכב אחר ברכב התובע. כתוצאה מן התאונה, כך נטען, פונה התובע לבית חולים ברמאללה על ידי העוברים והשבים, שם טופל בסד גבס ושוחרר לביתו.

בתביעה נטען עוד, כי בתאריך 9/11/2000 פנה התובע לחדר המיון בבית חולים הדסה הר הצופים, שם נבדק ושוחרר. בתאריך 23/11/2000 פנה שוב, הוזמן לניתוח אך העניין נדחה מספר פעמים בגלל חוסר סידור כספי לתשלום הוצאות הניתוח. בסופו של דבר נותח התובע בתאריך 14/12/2000 ומני אז סובל מכאבים ומגבלות ברגלו.  התובע עתר בכתב התביעה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה.  לתביעה צורף תצהיר בריאות עליו חתם התובע בתאריך 6/3/01.

4. המסמך הבא שהוגש אגב אותה תביעה, הינה הודעה על חוסר מעש, שהודפסה בתאריך 15/8/2002 במסגרתה ניתנה ארכה של 30 יום לעשיית מעש בתיק. בתאריך 16/1/2003, נדרש התובע בהחלטת כב' השופט כרמל להמציא עדכון בעניין מצב התיק בתוך 60 יום ונקבע, כי אם לא תוגש הודעה תמחק התביעה. התיק נקבע לעיון ביום 16/2/2003. בעניין תביעה זו לא הומצאו מסמכים נוספים ולפיכך, התביעה, ככל הנראה, נמחקה בסמוך לאחר שעברו אותם 60 ימים, דהיינו בחודש אפריל 2003. החלטת המחיקה מחוסר מעש לא הוגשה לתיק בית המשפט.

התביעה השניה - 2007